כשאת מאתגרת אותי במניפולציה אסתטית, אני נכבש. נכון, למשל ברקפות האלו.
בשביל אחד כמוני, זה לא חיבור מובן מאליו ובכל זאת עשיתי פוזה והקלקת ועכשיו חברבורות נושקות לוורודות וללבנות וכל מה שאני אגיד לא משנה. ההיסטוריה מונצחת, כמו שאומרים - על בריח של מיצי ופיצי.
איפה היא? ...בטח ישנה, או שוב עמוק בתוך הספר הזה על עלייתו של הרומן ...כמה אני מחכה לזמן שהאינטלקט שלה יתעייף קצת והיא תתפנה לחילוץ עצמות, התגוששויות וניקוי אוזניים הדדי (זה מדגדג אבל אני מת על זה). לך תסביר לה, בוקר וערב, שהחיים זה לא רק אינטראקציות וירטואליות או טקסטים ואקדמיה.
היא כבדה, פיזית אני מתכוון (אל תכתבי על זה מילה!),
אבל אני מכור למגע הקטיפתי שלה וגם למשקל הסגולי הדחוס,
זה עושה לי נעים בכל הגוף.
אבל אני מכור למגע הקטיפתי שלה וגם למשקל הסגולי הדחוס,
זה עושה לי נעים בכל הגוף.
ספר מאכזב. אני עייפה. לו הייתי אישה במאה התשע-עשרה, אולי הייתי זוכה להיות חלק מהפונקציה שביססה את המעמד של הרומן הכתוב. במקום זה - אני קוראת על ההן שביססו ומערסלת את הזנב. לפעמים נדמה לי, שסיפור העובדות, הוא פרומו ברוורס שלא לוקח לשום מקום.
איפה הוא?.... עוד פעם עם הרקפות?
