פרופסור אדוארדו קלהון (שירה רוסית),
הזמין אותי לבלות סוף שבוע
במוטל של דין - זה עם שני הכלבים, על החוף.
שאמסור לו את תמצית המחקר
שעליו אני עובדת כבר שמונה שנים -
"הנחות יסוד אצל נשים במאה ה-16 ואצל פירומנים בני זמננו".
הפעם הוא רוצה גם לצלם, שיישאר לו תיעוד ויזואלי.
בסדר אדי, בתנאי שתחתום על החוזה.
אין בעיה, אני אחתום אבל גם לי יש תנאי -
תפסיקי להגיד "ג'יזס קרייסט" בסוף כל משפט,
מה את, אוונגליסטית?
הכלבים ודין - שקשרים עבותים משווים לזקנו מראה חולי,
מחכים שם כמו תמיד,
כאילו עצר הזמן.
בפעם המי יודע כמה, השוויץ שהם מגזע קורגי וולשי -
כמו אלו שיש למלכת אנגליה.
בכל דבר יש הגיון, אם מחפשים אותו.
כשהפסיק הגשם ירדנו אל החוף -
אדי יודע, שהמוח שלי עובד הכי טוב על קו המים.
בדרך, ראינו את הענפים ומקומות הישיבה
והוא סיפק את הרקע:
כל יום שבת בערב הם שורפים פה מכשפה.
תראי איך הכל מוכן לפני פיקס!....
אני אומר לך, הפוריטנים חיים ונושמים
וזה עוד פה - בחוף המערבי,
תתארי לעצמך מה קורה בצד השני...
לחלוחית הסמיכה את האוויר,
הגלים התנפצו, אך עדיין אפשרו שיחה
וקלהון דרש את שלו.
צללתי לסוגיה,
שלמרות שהיא שיגרה בשבילי,
לא מדובר בתוכן קל.
- וככה זה היה לאורך כך ההיסטוריה -
- פשוט שערוריה שזה מה שאומר היום החוק בארצות הברית! -
- בוודאי שדרוש שינוי! שינוי יסודי! -
- מה???!!! אני לא יודעת איך להגיב לזה!
עצם השאלה שלך... כל כך לא שיוויונית!!! -
- אדי... את זה גם חושבים ועושים לגברים עם שפם
באזורים מסוימים של קוריאה הצפונית... -
(לאדי יש שפם, צרפתי כמובן)
- ג'יזס קרייסט, אדי!
באמת חשבת שהצלחת לעצבן אותי? -
