10 בפברואר 2012

ד"ר ג'ניפר סֶלְף


'ציפור קיץ' - 6 כרטיסי ברכה, אקריליק על נייר במבוק

מרי, ג'סיקה, סוזן, ננסי, כריסטי וקימברלי הן לא אחיות או קרובות משפחה. מה שמאחד אותן, בעיקר פיזית, היא העובדה שכולן בעלות ציצית וחברות של ד"ר ג'ניפר סֶלְף (Self), פסיכולוגית רחבת אגן מניו-אינגלנד.
גילוי נאות - עם סֶלְף דיברתי לא מעט על עצמי, כשלקחתי אצלה טיפול און-ליין, עשרה מפגשים בני חמישים דקות, לאחר שצללתי לתוך מרה שחורה בעקבות הרומן שניהל בזמנו, בעלי. אפשר לומר שהתחלתי עם רישומי הסחלבים בזכות ד"ר ג'ניפר - היא עודדה אותי לאתר דימויים נשיים, כדי לחזק את תחושת האני המגדרי שלי, לאחר שעקביה המעוצבים של אורכידאה בת עשרים וארבע חוררו אותו לכל אורכו.
אני יודעת שזה נדיר ואולי אפילו לא אֶתִּי בחלק מהמדינות בארצות הברית, אבל לאחר שסיימתי את הטיפול, מחוזקת ומוכנה לרומן הבא, בעלי קנה לעצמו מכונית אדומה עם גג נפתח ואני התחלתי לצייר כל בוקר, בעיקר פרחים. זה באמת חיזק את הדימוי העצמי שלי ומאז כבר הצטרפתי גם לחוגים שבועיים בשזירת חרוזים ובניית רהיטים מעיסת נייר.
שמרתי על קשר עם ג'ניפר, שתוך כמה חודשים הפך להדדי - אבל היא לא הרימה טלפון בגלל זה. את יודעת, בתקופה הזאת של אחרי החגים, אנשים פה מטפסים על הקירות, לפני או אחרי שהם מרוקנים כמה בקבוקים של משקאות חריפים. נו, דיכאון חורף. בטח קשה לך להבין כי זה רחוק מהתרבות שאת באה ממנה ומאקלים חם, העלתה על נס זמני את המנטליות הים-תיכונית. האזנתי בכובד ראש למצוקתה ובו זמנית סקרתי את דמותו של בעלי שבדיוק התכונן לצאת, אמריקאי מבוסטון שניראה מצוין בעניבה כחולה עם צללית חרמש ואי אפשר היה לזהות אצלו כל סימן המעיד על תוגה בסוף ינואר.
לאחר ששמעתי את מכוניתו השקטה מתרחקת, התרכזתי ביתר קלות במה שביקשה. היא רוצה שאשלח לה את הקיץ. בטח שבציור! אפשר לחשוב מה את עוד יודעת לעשות... הצחיקה את שתינו. אם אפשר לא פרחים, אולי רק בסימבולי. כן, בשביל ששת החברות שלה - לא משוכפל בדפוס, משהו שיגרום להן להתחבר אל עצמן במקור ולהתמלא באנרגיית שמש. אני מכרטסת להן אצלי מפגש בעוד שבועיים, מה פתאום קבוצת תמיכה? השתגעתי? היא פוֹבִּית לגמרי בכל הנוגע לסגירת מעגל.

9 בינואר 2012

הדירה את עצמה


היא הדירה את עצמה לדעת
והעמידה את המצב ביניהם על הידיים.
מעתה יוכל לצלם אותה כשכולם רואים
ואפילו להאזין לזמרתה.

12 ביולי 2011

אצל דין והכלבים


פרופסור אדוארדו קלהון (שירה רוסית),
הזמין אותי לבלות סוף שבוע
במוטל של דין - זה עם שני הכלבים, על החוף.
שאמסור לו את תמצית המחקר
שעליו אני עובדת כבר שמונה שנים -
"הנחות יסוד אצל נשים במאה ה-16 ואצל פירומנים בני זמננו".
הפעם הוא רוצה גם לצלם, שיישאר לו תיעוד ויזואלי.
בסדר אדי, בתנאי שתחתום על החוזה.
אין בעיה, אני אחתום אבל גם לי יש תנאי -
תפסיקי להגיד "ג'יזס קרייסט" בסוף כל משפט,
מה את, אוונגליסטית?


הכלבים ודין - שקשרים עבותים משווים לזקנו מראה חולי,
מחכים שם כמו תמיד,
כאילו עצר הזמן.
בפעם המי יודע כמה, השוויץ שהם מגזע קורגי וולשי -
כמו אלו שיש למלכת אנגליה.
בכל דבר יש הגיון, אם מחפשים אותו.

כשהפסיק הגשם ירדנו אל החוף -
אדי יודע, שהמוח שלי עובד הכי טוב על קו המים.
בדרך, ראינו את הענפים ומקומות הישיבה
והוא סיפק את הרקע:
כל יום שבת בערב הם שורפים פה מכשפה.
תראי איך הכל מוכן לפני פיקס!....
אני אומר לך, הפוריטנים חיים ונושמים
וזה עוד פה - בחוף המערבי,
תתארי לעצמך מה קורה בצד השני...





לחלוחית הסמיכה את האוויר,
הגלים התנפצו, אך עדיין אפשרו שיחה
וקלהון דרש את שלו.
צללתי לסוגיה,
שלמרות שהיא שיגרה בשבילי,
לא מדובר בתוכן קל.




- וככה זה היה לאורך כך ההיסטוריה -





- פשוט שערוריה שזה מה שאומר היום החוק בארצות הברית! -




- בוודאי שדרוש שינוי! שינוי יסודי! -




- מה???!!! אני לא יודעת איך להגיב לזה!
עצם השאלה שלך... כל כך לא שיוויונית!!! -


- אדי... את זה גם חושבים ועושים לגברים עם שפם
באזורים מסוימים של קוריאה הצפונית... -
(לאדי יש שפם, צרפתי כמובן)






- ג'יזס קרייסט, אדי!
באמת חשבת שהצלחת לעצבן אותי? -

3 ביולי 2011

ליליאן

הם בחיים לא ייקחו אותך איתם
למועדון הגולף שבמורד הגבעה!
לא מכסחים שם את הדשא במשורה
כדי שפרווה על ארבע כמוך,
תייצר בסיטונאות ערימות חומות
שיידבקו לכדורים הננסיים
ויסתמו את החורים היקרים.


ליליאן זרקה לו את זה,
כשעברה עם אופני הכוכב המקושטות שלה
ליד המרכז הקהילתי
והוא ישב שם בצל, מתחת לעץ הדובדבן.
חובשת על הראש ברט נוצות מגוחך
שקנתה ביריד יום כדור הארץ
ומחייכת זיוף לכל העולם.
הוא שנא אותה על כך
ועל כל שאר ההערות הגזעניות שהפיצה נגד
משפחת הגולדן רטריברים רבתי.




איך היא מעיזה?
הם אוחזים במורשת כלבית
של סיוע הומני לנזקקים כבר שנים!
תנינה סוציופאטית!
עשירון עליון... בורה!
נוסעת בכיוון ההפוך -
לא מבחינה בכלל בלהק הכדורים הפורחים
שחוצה את שמי העיר.
...איך אמר לו פעם, אחיו בלונדי?
"היא עיוורת, אבל אני לא מרגיש שום צורך לעזור לה".

24 ביוני 2011

יהושע פרוע



יהושע שלנו כל כך פרוע,
בכנרת - הליכה אתגרית,
באנג'י עפיפון מהר הקפיצה,
חניה אצל מחמוד - לכנאפה פיסטוק,
וישיר לארוחת ערב עם חברים -
ברבוניות, פוקצ'ת זיתים וקרפצ'יו עגבניות,
בנמל תל-אביב.



וכולם רואים אותו ומתלחשים:
קעקועים ומזכרות,
לחם גם ב"שנייה" וגם בנייבי!
יפיוף אלוהי בחסד!
אבל צנוע -
גרוטאה מודל שמונים ושתיים,
פלוס מינוס - אחת למאה,
שמן, פלגים, פלטינות ומי תהום
והוא בכל מקום
ובכל זמן.
זה מרגש.