זו הייתה גברת שבהערכה ראלית מצויה בכמה עשירונים מעלינו מבחינת כלכלית. והיא אמרה לנו:
"בארה"ב זה טוב - שם זה לא כמו פה (בארץ) - שם כל אחד יודע את מקומו".
זה היה זמן קצר לפני שנסענו ועם המשפט הללא ספק מקומם הזה - נסענו ולא שכחנו, כל פעם שהדבר רלוונטי אנחנו מצטטים. זוהי פשוט שירה ולא צריך לנסוע לאמריקה מסתבר כדי להאזין לניחוח קפיטליסטי למהדרין.
איך ידע ישראלי חילוני שהולך לגור בעיר קטנה בניכר ולא באחת מקהילות הישראלים הענקיות בערים הגדולות (כי אז מן הסתם גורלו ברור) את מקומו:
ללכת פתאום לבית כנסת? לתור אחרי ישראלים? לחפש חברים יהודים?
אחרי חמש שנים פה אני יכולה לסמן כמה תחנות מגוחכות שכאלו למציאת "מקומי", אבל "חביבה" עלי מכל היא הנישה הבאמת פאטטית, בסופר שלנו (הבאמת מצוין ומרהיב) לחגים היהודים:
כמה שבועות לפני כל חג יהודי גדול, הם מציבים בגאון סטנד עם המוצרים ה"מסורתיים" לתפארת, קרוב לקופות במקום אסטרטגי (זה לא שיש פה כל כך הרבה יהודים אבל כניראה שזה בכל זאת שווה את המאמץ).
לדעתי הסטנדים האלו הם פשוט תחנת דלק לתפיסה עולם אנטישמית.
כוכב הסטנדים - הגפילטע פיש בפורמלין
גפילטע פיש בפורמלין, אריזות דהויות במיוחד, של מוצרים אפורים במיוחד, יינות בעלי תוויות פולקולוריסטיות במובן הרע של המילה - בקיצור אתה רוצה להתרחק משם מהר - רק שלא יחשבו שאתה שייך לשם/שזהו "מקומך".
חברה שלנו מהזמן האחרון (לא משנה מאיזה עדה - אבל לא יהודיה) סיפרה על החוויה הקשה שהיתה לה כשהוזמנה לסדר בשנה שעברה והונח בצלחתה הגפילטע בפורמלין, היא ממש החווירה שסיפרה את מה שעבר עליה.
עכשיו אני עובדת קשה על שינוי התדמית בענין החג האביבי, כי אני מאוד רוצה להזמין אותם אלינו לסדר השנה.
חושבים שרק ההסברה על הנושא "הפלסטיני" משמעותית לדימוי שלנו בחוץ לארץ אבל אני אומרת לכם:
הסטנדים האלו בסופרים זה פשוט אסון!
כך או כך זה נתן לי פוש להבין את מקומי ולחדד את הענין: גם אומנית זעירה יכולה להשפיע ולהפתיע. בעצם קודם כל להפתיע ואח"כ להשפיע. לא... לא... לא "אוכל מסורתי" תוצרת בית, את זה אני מכינה פה לחברים וזה לא ענין של כמויות מסחריות לסופר - ארוחה של 4-6 מבוגרים זה בהחלט המקסימום מבחינתי.
אז מה כל כך מפתיע? מפתיע את אומנית זעירה שמאז שהיא פה היא יוצרת (גם) "יודאיקה" - אבל תודו שמול מצב כזה חייבים לנסות להשפיע ובענין של אומנות זעירה - השמים הם הגבול! ובחירה בחג שעלילות דם נקשרות בו - פסח - הייתה אך טבעית לתחילת המאבק שלי.
בקיצור באופן מסוים מצאתי את מקומי : הוספת חיות ורעננות לאחד מסמלי פסח בגולה - הצלחת!
שאלה של מיקום היא שאלה מטרידה, אבל את אלו שמים על המקרר.
זה היה זמן קצר לפני שנסענו ועם המשפט הללא ספק מקומם הזה - נסענו ולא שכחנו, כל פעם שהדבר רלוונטי אנחנו מצטטים. זוהי פשוט שירה ולא צריך לנסוע לאמריקה מסתבר כדי להאזין לניחוח קפיטליסטי למהדרין.
איך ידע ישראלי חילוני שהולך לגור בעיר קטנה בניכר ולא באחת מקהילות הישראלים הענקיות בערים הגדולות (כי אז מן הסתם גורלו ברור) את מקומו:
ללכת פתאום לבית כנסת? לתור אחרי ישראלים? לחפש חברים יהודים?
אחרי חמש שנים פה אני יכולה לסמן כמה תחנות מגוחכות שכאלו למציאת "מקומי", אבל "חביבה" עלי מכל היא הנישה הבאמת פאטטית, בסופר שלנו (הבאמת מצוין ומרהיב) לחגים היהודים:
כמה שבועות לפני כל חג יהודי גדול, הם מציבים בגאון סטנד עם המוצרים ה"מסורתיים" לתפארת, קרוב לקופות במקום אסטרטגי (זה לא שיש פה כל כך הרבה יהודים אבל כניראה שזה בכל זאת שווה את המאמץ).
לדעתי הסטנדים האלו הם פשוט תחנת דלק לתפיסה עולם אנטישמית.
כוכב הסטנדים - הגפילטע פיש בפורמליןהתמונה באדיבות
גפילטע פיש בפורמלין, אריזות דהויות במיוחד, של מוצרים אפורים במיוחד, יינות בעלי תוויות פולקולוריסטיות במובן הרע של המילה - בקיצור אתה רוצה להתרחק משם מהר - רק שלא יחשבו שאתה שייך לשם/שזהו "מקומך".
חברה שלנו מהזמן האחרון (לא משנה מאיזה עדה - אבל לא יהודיה) סיפרה על החוויה הקשה שהיתה לה כשהוזמנה לסדר בשנה שעברה והונח בצלחתה הגפילטע בפורמלין, היא ממש החווירה שסיפרה את מה שעבר עליה.
עכשיו אני עובדת קשה על שינוי התדמית בענין החג האביבי, כי אני מאוד רוצה להזמין אותם אלינו לסדר השנה.
חושבים שרק ההסברה על הנושא "הפלסטיני" משמעותית לדימוי שלנו בחוץ לארץ אבל אני אומרת לכם:
הסטנדים האלו בסופרים זה פשוט אסון!
כך או כך זה נתן לי פוש להבין את מקומי ולחדד את הענין: גם אומנית זעירה יכולה להשפיע ולהפתיע. בעצם קודם כל להפתיע ואח"כ להשפיע. לא... לא... לא "אוכל מסורתי" תוצרת בית, את זה אני מכינה פה לחברים וזה לא ענין של כמויות מסחריות לסופר - ארוחה של 4-6 מבוגרים זה בהחלט המקסימום מבחינתי.
אז מה כל כך מפתיע? מפתיע את אומנית זעירה שמאז שהיא פה היא יוצרת (גם) "יודאיקה" - אבל תודו שמול מצב כזה חייבים לנסות להשפיע ובענין של אומנות זעירה - השמים הם הגבול! ובחירה בחג שעלילות דם נקשרות בו - פסח - הייתה אך טבעית לתחילת המאבק שלי.
בקיצור באופן מסוים מצאתי את מקומי : הוספת חיות ורעננות לאחד מסמלי פסח בגולה - הצלחת!
שאלה של מיקום היא שאלה מטרידה, אבל את אלו שמים על המקרר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה