14 בפברואר 2010

אין שום לוז בחג האהבה

לפני כמה שבועות משה הודיע לי שהוא גם רוצה לכתוב בלוג ויש לו כבר שם לבלוג : "חיי עם סנאית".
אני מבינה אותו. ההתמכרות שלי לאגוזים ולאגוזי לוז עומדת על הסף של מטרד בייתי. אני מכרסמת ומכרסמת ואפילו קיטי החתולה הלא פשוטה שלנו תוהה מחדש על קנקני.
שתי עובדות חברו להן יחדיו:
1- אני שוקדת על צמצום צריכה של חלבונים מהחי ולכן טורפת כאלו מן הצומח.
ו - 2. המקום הזה "הייזלנאט היל" (גבעת אגוזי הלוז): מפעל משפחתי לאגוזי לוז שוקולד וגלידה.
מקום פשוט לא יאמן שנקרא על דרכינו במקרה כשחזרנו פעם מהחוף האורגני תשושים ועייפים לא בדרך "הרגילה" והנה מולינו השלט:

זה לא ממש שלט שאפשר לסרב לו, ועם הנוף הזה הכל ניראה כל כך מזמין.
כפי שהסתבר לנו מבעל המקום - אנחנו גרים כבר 5+ שנים בעמק היחידי (The Willamette Vally) בארה"ב שגדלים בו אגוזי לוז - והוא מקור מס' 1 להפצתם באימפריה.
כך גם הגזר ומה שבטח פחות רלוונטי לשכמותינו - עצי הקריסטמס.
מדובר באוצרות חקלאים משובחים, כי אגוזי הלוז של פה הם לא אגוזי הלוז של שם ואגב כך גם הגזרים, שלא אחת, אגב ניגוסם, אני תוהה : "גזר" - זה פרי או ירק? כל כך טעים ומתוק שלא יכול להיות שזה ירק.
בכל מקרה בקשר ללוזים - מדובר בתופעה מתפצחת בעלת מתיקות ארומטית שלא תאמן.

פשוט אוצר

הממולאים

משה ופרי אחרי הרכישה - מצוידים ומוכנים לחזרה הביתה

כך או כך המקום שנמצא במרחק שעה מאיתנו נהיה יעד סופ"שי, צריך לתחזק את הסנאית. פרי נאנח קלות כל פעם שאומרים לו נוסעים לגלידה שוקולד אגוזים (נכון - איזה הגזמה), אבל במקום הוא כמובן עושה טובה ומסכים לאיזה גלידה ושומר על הסירוב בכך שהוא מסרב להוסיף לה סירופ שוקולד ו/או אגוזים.
כאילו מה? לא מערבבים סנאית ופרה.

אז בטח, אנחנו קונים שם גם דובדבנים ואוכמניות (תושבים טבעים של האזור) מצופים בשוקולד מריר משובח אבל האגוזים לוז הקלויים האלו בשקיות ענק עם התוית הציפורית הזו הם דבר שמוציא ממני את הסנאיות.

פרי וקיטי בחג האהבה - רוח נעורים

בינתיים הגענו לסופ"ש החם של הוולנטיין דיי (שק האגוזים במקרר בדיוק אזל !!!) ומובן שהיו לי תוכניות להגיע ל"הייזלנאט היל" סביב הסופ"ש השוקולדי הזה, אלא שהחורף בשיאו ומשה ואני עטורי צינון, הנזלת פורחת.
משה, אטראקטיבי מתמיד עם שיעול יבש וטורדני ואני מממטרת היתעטשויות לכל עבר.
פרי וקיטי לעומתינו מלאי אנרגיה ורוח נעורים.
בקיצור הרומנטיקה בשיאה!
טוב, בכל מקרה וזה בדיוק זמן מצוין להשתמש בהרגעה בסגנון יהודי: למי אכפת בין כה זה חג נוצרי....
יום אהבה שמח!(:

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מה יותר רומנטי מלהגיב על הבלוג שלך?
יהודים, נוצרים, מוסלמים או הינדואיסאים - כולנו משפחה אחת, משפחת המכרסמים.
משה.

Tamar Hammer אמר/ה...

תודה משה, וגם עוד משהו - אם כולם היו אוכלים מספיק אגוזי לוז כאלו טעימים - לא היו מלחמות בעולם (פשוט כולם היו עסוקים בכירסום תמידי...)

אנונימי אמר/ה...

תמר,
אני חושב שהעלת פה נקודה חשובה ולוואי והאנשים בחלונות הגבוהים היו מקשיבים לך!

כמו שאמר ג'ון לוזון:
"אכלו אגוזים ולא פגזים"

על החתום, אלמוני (רמז: שמי מתחרז עם "אגוז קשה")

Tamar Hammer אמר/ה...

הרסת אותי מצחוק!
עכשיו קח אותי להייזל נאט היל!
(מתחרז עם שמחה וגיל)