21 באפריל 2010

לא נעים!

חזרתי משעור יוגה, היה טוב, נמסטה. דונה שוב הזכירה שיום כדור הארץ מגיע עלינו לטובה, מחר יום חמישי וציינה את כל הפעילויות שיהיו לכבוד האירוע במרכז טאמראק - בו מתקיים השעור, באמת מקום נקי מזיופים.
השד הירוק יצא מהבקבוק בשנים האחרונות וטוב שכך. כי מעיקה, מעיקה כל כך העובדה שאנחנו, בני האדם - צרכנים בלתי נילאים, שבעל כורחינו כל קיומינו מותנה בייצור טינופת שמכלה יערות, מעכירה מי תהום, מפריעה לציוץ הציפורים, הורגת דגים ומאיימת על בהירותם של השמיים. ממש לא נעים!

בפינת המחזור והאשפה המשותפת מחכים לי שבעה מיכלי מיחזור שונים וצפרדע אחת לגועל נפש שאין מה לעשות איתו יותר (זה לא לגמרי מדויק, כי אנשים פה עושים משאריות אוכל קומפוסט, דלק ואני מניחה שיש גם כאלו אדוקים, שמצליחים להפיק מהן גם בירה ותה משובח).
כך או כך - לא לוקחים איתנו המטנפים צ'אנס - על כל מיכל מודבקת תמונה שורדת גשמים ורוחות, שתבהיר בדיוק למה הוא מיועד, שלא נפצח שוב ביצריתיות סרת טעם או בפרשנות קלוקלת ונשליך נייר כסף ל"לפלסטיק", חיתולים ל"זכוכית".

"עיתונים" - "זכוכית" - "פלסטיק" - "מתכת"
"סתם ניירות" - "קרטונים" - "מיכלי שתיה מקרטון"

כל פעם שאני מפנה את העודפים של היממה האחרונה מביתנו לשם, רגשות חרטה מהעבר תוקפים ודוקרים. אני נזכרת, איך היינו עושים את זה בגבעתיים. הכל היה נדחס לשקית אחת: בקבוקי זכוכית, קופסאות שימורים, שאריות של ארוחת צהרים איומה מסמי ובניו - ויאללה למיכל הזבל המתפקע ליד החניה. לא שהיתה לנו ברירה (...ויש לי תחושה פרועה שעדיין עולם כמנהגו נוהג) ובכל זאת: לא נעים!
זה יושב גם על משה ולפעמים צפיה מהצד בתחושת אשם של אדם קרוב אליך היא עוד יותר מורטת עצבים מלחוות אותה בעצמך על בשרך. דוגמא: אם יש מצב שבו אני מרגישה צורך עז להנחית על משה מחבת זה כשאני רואה אותו שוטף כלים (עד כאן זה טוב), הכיור מלא עד אפס מקום, על השיש כמה צנצנות ריקות, מיונז או ריבה, הגז מלוכלך והריצפה דביקה ובתוך כל זה הוא ישטוף את צנצנות הריבה והמיונז בקצב של שתיים לשעה. לאט לאט וביסודיות רבה, עד שהם מבהיקות מנקיון ורק אז לשיפוטו מוכנות להשלכה לעמדת המיחזור. "מה הוא חושב לעצמו", אני רותחת, "שהחבר'ה שממחזרים לא שוטפים את צנצנת המיונז שלנו לפני שהם עושים ממנה כסא גינה לקיץ ואז יכול לקרות שלמישהו ידבק מיונז (שאנחנו השארנו!) לתחת, ויקחו לנו בגלל זה את הויזה?". לא זה לא מה שהוא חושב - זה הרבה יותר מדי קדימה, הוא עדיין חופר אחורה, מתייסר על חטאי גבעתיים ומנסה לנקות ולהעלים.

אני לא נושאת איזה פוזה של פעילת סביבה עם השכלה למהדרין בתחום או משהו כזה, אבל כשאני מסתכלת מסביב ענין הזבל הבייתי ניראה לי "קטן" ביחס לתופעת איבוד הפרופורציות הממונעת. מדובר בתופעה שהיא לא פחות מסטיה קשה בסגנון בולמי. המכוניות מה שנקרא (עדיין) "פרטיות", התנפחו לכדי מפלצות ממנועות. מה שהיה פעם 4 על 4 , היום יותר דומה ל 500 על 500. (נכון שגם חלק ניכר מהאנשים פה התרחבו למימדים עצומים ואז זה כאילו מתחבר הגיוני, רק שגדולי המימדים פה הם מעוטי היכולת שיכולים רק לחלום - בין תקיעת המבורגר לתקיעת פיצה - על 500 על 500).

פרטיות הדור החדש (באמצע ומימין)
חונקות את גבולות הקוים הצהובים, שנועדו אומנם לתחום שדה למכונית
אך גם לאפשר פתיחת דלת כדי לצאת ממנה...
כחולה ונוגה משמאל - פרטית הדור הישן.

זה לא שמדובר ברכב עבודה או חייה למטרות טיולים ארוכי טווח בלבד. ברוב המקרים זו פשוט המכונית (אחת משתיים למשפחה) שמשמשת לפעילויות יום יומיות כמו קניות בסופר והסעת הילדים אל הגן, הבית ספר והחוגים ואחר כך בחזרה הבייתה.
מה יש לי נגד קצת פרטיות והתרווחות? ממש כלום ואני בטוחה שזו תחושה מאוד נינוחה ופרטית לחטט באף או להפליץ בלי שזה שיושב לידך (כל כך רחוק ממך) בכלל ישים לב. או סתם ניחוש - להינות מתחושת גימוד אחרים על ידי צפיה בכולם ממעוף הציפור. בטח שזה כייף. אלא שזה גם כל כך בהמי לצרוך פי שתיים או יותר דלק, לפלוט פי שתיים או יותר כל מיני חולרות לאויר ולהיות כל כך מרוצה מעצמך. ברור רוב האנשים - גברים כמובן אבל גם נשים רוצים מה שיותר גדול - נו בטח ומעבר למה שחשבתם זהו גם המשך ישיר למנטאליות הקניונים וחנויות האין קצה, פשוט מרחיב את הלב.
אולי זו הסיבה לכך שכששוטטנו קצת מחוץ לעיר בדרך צדדית ראינו שמישהו משמר לו ליד הבית את חמשת אלו, תחושת קסם אבוד הציפה את חלל האויר.


קטנות, מובטלות ומתמזגות עם הטבע

טוב לא הכל גדול ואימתני - יש גם אור בקצה המנהרה. בינתיים צצה גם אופציה אחרת. ניתן לזהות על הכבישים גם פרטיות דור חדש מסוג אחר - קומפקטיות, חסכוניות, מעוצבות בחן ומכבדות את גבולות הקו הצהוב:

פרטית דור חדש - סוג אחר
מכבדת ועוד איך את גבולות הקו הצהוב.

בהשפעה יוג'ינית (גן עדן לחובבי סביבה ומיחזור) פתחתי גם אני בעבודת מיחזור זעירה - עיצוב סדרת כרטיסי ברכה כייף ("כי כייף להיות אקולוגים"... לה לה לה...). הסדרה מתמקדת בדימוים שונים של כלי תחבורה שיצרתי מקרעי מגזינים של טיולים באורגון. קרעי מפות, כבישים ואתרי טבע מרחיבי נחיריים. מבחינתי - קולאז' של הזדמנויות לעשות את זה אחרת.


כי יצירת קולאז' מהסוג הזה באמת מאתגרת: להסתדר עם מה שיש, לגלות אוצרות בקיים, לתת אויר לנשימה למה שהיה פה לפניך, לא לרמוס. בהחלט - היה בתהליך היצירה הזה משהו מאוד מזכך.
ומה לאחל לעצמינו ליום כדור הארץ הקרב ובא?
שיקרו כמה ניסים ברצף וכמה גדולי עולם שנושאים באינטרסים מנופחי מימדים - ישתנו או יתחלפו - אז אולי יהיו כבר הרבה יותר מכוניות על חשמל, קצת פחות פלסטיק, מזג אוויר נוח, פחות מלחמות על נפט, מספיק אוכל במקומות שחסר, ירוק בעיניים, צלול בשמים ובים ו ... יותר נעים!

14 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

לכדור הארץ אין בדיוק צורה של כדור! הגיע הזמן שמשהו יגיד את זה בפה מלא : מדובר בכוכב לכת שיודע למכור את עצמו על חשבון פלאנטות אחרות.
הקץ לאפליה!

מאדים
שבתאי
השמש והירח

אנונימי אמר/ה...

ככה זה: הם כאילו רוצים לשטוף כלים ואז הם עושים את זה בצורה כל כך לא יעילה שמתחשק לך לשבור להם צלחת (לא שטופה) על הראש. במקום למזמז צנצנות שיילך לעבוד וייקנה מדיח כלים!

תמיד שמחה לעזור,
מינה
שופושניקוב
הרכבי

Tamar Hammer אמר/ה...

לזה אני קוראת שינוי באינטרסים ובנקודת המבט.
בהחלט, למה לא? יש עדיין הרבה ימים פנויים בלוח השנה ואפשר להכריז גם על יום מאדים, יום שבתאי, ויום השמש והירח!

Tamar Hammer אמר/ה...

מינה, את קצת מחמירה מדי עם משה, אני חייבת לרכך. אבל צודקת לחלוטין בדבר אחד - יש ועוד איך מצב מבחינתי למדיח כלים - אבל מה? אין מקום...

אנונימי אמר/ה...

הפוסט הזה מעולה! מתי מקנאה למראה תיבות המחזור,מעניין שלארצנו הכל מגיע באיחור,חוץ מאשר הדברים המכוערים (כמו,למשל,ג'יםים גדולים כדי להחנות על המדרכות בעיר..ולנסוע איתם לסופר או להסיע את הילד לגן...)
אהבתי מאוד את תמונות המכוניות הישנות החונות ביער,איזה יופי.
א ב ל הכי הכי אהבתי את הדמות היווניה הנוהג/ת במכונית,שעשית:הרעיון מקסים והביצוע משגע! יש לי חולשה לפורטרטים יווניים,בעיקר בפרופיל.יפהפה!! טליה

Tamar Hammer אמר/ה...

המון תודה טליה! שמחה כל כך לשמוע!
בקשר לכרטיס "טיול באוטו כתום" - המכונית והרקע עשויים כאמור מקרעי מפות, כבישים וסתם טקסט ממגזינים של טיולים באורגון ואת הדמות היוונית בפרופיל שאהבת, לקחתי מכרזה ישנה של יום עיון שהיה פה באוניברסיטה על השוואה בין ספרות יוונית לספרות סינית (!)...במקור היא הסתכלה בספרותיות כלפי למעלה, כששיחקתי עם חתיכות הנייר מצאתי ש"יישור שלה" שלה להסתכלות קדימה, (בעיניים שלי) מקנה לה גם סוג של דריכות ישראלית.

א. אמר/ה...

גברתי באחד הבלוגים שלך הצגת את סבתא שלך אוספת ביצים אותה סבתא שלפני יותר משלושים שנה ידעה לפנינו לדאוג לכדור הארץ ה"אליפסי"
מדי יום צעדה אל הפרות עם כול האשפה הירוקה והאכילה מתוך הכלי של הפינה בכיור וזרקה את כול קיבולו כמעדן לפרות שבחצר לפעמים פעמים או שלשה במשך כול יום
אנו הצעירים לעגנו לה מה כול השטויות למי יש סבלנות ובנוחיות רבה טמנו הכול בדחיסה לשקית נילון גדולה כמוזכר בכתבה שלך.
אבל על יאוש אנו משתפרים והתודעה על שמירת איכות החיים מגיעה אומנם לאט מדי ואנו ממיינים את האשפה ולא פעם עוד חוטאים (רק מעצלות )עם נקיפות מצפון.
מכוניות----- מגעיל הנוברישיות גם בחברה הישראלית שלא לדבר איך נוסעים בטבע ברכבים הגדולים מבלי להתחשב איך הנופים נהרסים
מי שאין לו ארבע על ארבע פשוט לא נחשב בקרוב גם 500 על 500
בברכה
אמה י.ל.נ. הוברמן
המיואשת

Tamar Hammer אמר/ה...

אמה י.ל.נ. הוברמן - תודה על תגובתך ותודה שהנעמת והזכרת לי את "סיפורי הסבתא".
מקווה שאופנת המכוניות המצומקות והשיקיות - תגיע לארץ בקרוב - ותפנה את המפלצות מהשטח. הן בטוח יותר מתאימות למימדי הטבע בארץ ו/או לרחובות הלא רחבים במיוחד בערים. חוץ מזה הן חינניות מאוד ורק מלראות אותן מתפשט חיוך ירוק על השפתיים.

אנונימי אמר/ה...

התחוור לי שמשה ואני מכירים ולדעתי הוא מן המקסימים, ואת בוודאי, ד"ש מעינת

Tamar Hammer אמר/ה...

תודה עינת! יש הסכמה בענין המקסימות.
מסרתי למשה את הד"ש שלך. הוא שמח מאוד ותחושת כוכבנות הציפה אותו, יחד עם זאת הוא פישפש בזכרונו והעלה 5 (!) עינתיות פוטנציאליות למסירת ד"ש...

* משה נתן את הסכמתו שאכתוב מה שבא לי בבלוג, כולל תמונות וכולל תמונות לא מוצלחות שלו... אבל לפרסם את האי מייל שלו ....עדיין מחוץ לחוזה. אם רוצה את מוזמנת לכתוב אלי לאי מייל למסירת ד"ש "מזוהה":
tamar_hammer@yahoo.com

יוגה אמר/ה...

ראיתי שאתה עושה יוגה. זה נפלא לראות שהיוגה מחברת את האנשים לטבע, לא שאני אומר שאצלך זה ככה אבל לדעתי זה משהו בקורה למי שמתרגל

Tamar Hammer אמר/ה...

תודה "יוגה". זה נכון גם לגבי ובאמת נפלא וגם מדהים לחוות איך תרגול יוגה יוצר חיבורים חדשים ומחולל שינויים לטובה באופן קסום ובלתי יאמן.

*...למרות שגם מיוגה אין לצפות לבלתי אפשרי... מאז שהתחלתי לתרגל נישארתי "את" ולא הפכתי ל"אתה" :)

Unknown אמר/ה...

איזה יופי הכרטיסי ברכה האלו
מקסים ביותר

Tamar Hammer אמר/ה...

המון תודה Esty, שמחה שאהבת!