מעבר עם חלון

לחשתי לו באוזן - "אנחנו חייבים לנסוע לארץ הקיץ, למה לא באוגוסט? זה הרי חודש מכונן מבחינת לחות והפעם אני רוצה גם את מצדה וים המלח, בואך באר שבע". פניו קיבלו בשקט את אברהם אבינו. לרגעים ארוכים. זה יכול לבסס את העברית המקראית שלו לכדי תפארת נוספת, שנה הבאה הרי ילמד מקראית כקורס, מלוא הכף, ביססתי. גבותיו העבותות התחברו זו לזו עוד יותר מהרגיל ואחר כך אמר "כן".

הגעגועים, הגעגועים למכורה כרוכים בשלוש טיסות לכל צד במינימום.

בשנה שעברה, ממתינים לטיסת ההמשך
(שדה התעופה דה גול בפריס)

סקר חפוז ברשת מגלה שבאתרי ההזמנות, מחירי הטיסות מגיעים לשיא בשישי בערב וצונחים הכי נמוך בחמישי בבוקר. זה לא מפריע בינתיים לקמבן.
דייל גרמני מגיש שניצל וינאי, לצידה של פסטה מוקרמת בקופסת צינוק. או אולי באייר פראנס, דרך פריס. על הבוקר קרואסון בתוספת פטה אווזון ומעט קונפיטורה. לא לא כבד אווזון, מה פתאום? זו הרי התעללות לשמה! ...אז כמה צדפות ביין לבן במקום, כן ליד הקוראסון, למה לא? ומה לילד? "ארוחת ילדים", הביטוי הממגנט, שמאחוריו נקניקייה חומה, דמוית קרטון, עם קטשופ בשקיק ולחמניית ספוג.
יודעי דבר מספרים שבחניה אפילו לא מאוד ארוכה באמסטדרם אפשר לבקר במרכז העיר, רק חצי שעה נסיעה מהשדה, זה יכול להיות בונוס בונבוניירה. גם תמיד אומרים - קחו שאטל ואתם שם עם הפיש אנד צ'יפס, הצינגות וכל הבודג'ראס על התעלה או אם יש כמה שעות בניו יורק אז לסטארבאקס ולדונאטס. זה נכון, שאטלים יודעים את הדרך להרוויח עולם, אבל אם יש כמה שעות טובות בין לבין אני מעדיפה איזה מיטה ומקלחת אי שם במלון חסר זהות בשדה התעופה, להסניף את הפרשי הזמנים, למצות בקבוקוני שמפו צבעוניים (לפעמים יש גם קרם גוף בניחוח של איזה פרי), לשקוע בשינה ורק אחר כך לצאת להמשך, קלת כנף.
פעם גם חצינו דרך פרנקפורט, גרמניה. סופר חסכוני בזמנים אבל לא - "ז'טם איי לאב יו טרמינל". נעלו שם את כל מי שבחרו לישראל, בחדר אטום וחיפשו לכולם בלי יוצא מן הכלל בציציות. ברור שזה לוחץ על נקודות, הגרמנים האלו עושים את העבודה כמו שצריך והנשים קיבלו איזה קלגסית 200 קילו שלכדה בחריצים. בהחלט, זה היה הגיוני וגם מרגיע. אני זוכרת את זה מצוין, אז כל המערכות בגוף כבר היו צמאות לחלוף את הפסיפסים בבן גוריון ו/או לגלוש בנתיבי אילון.


"תזמין לנו מעבר עם חלון?" אני מעבירה אליו בטון מתפנק, "אני מקווה שיהיה", הוא עונה בעברית מודרנית, "אוגוסט זה עוד שבוע וחצי".