צייד עצי חורף מקומיזכור לי ויכוח שהיה לי פעם בסיטואציה חברתית מיותרת, בה יכולתי להסתפק בשיחות מסוג "סמול-טוקס" - מה שכמובן לא קרה, והסתבכתי בשיחת עומק עם טיפוס רברבן (שבנוסף היה גם מהסוג ה"קולי"...אמסטרדם ככף ידו) שגם ראה את מונדריאן במוזיאון סטיידליק באמסטרדם. ברור שהוא ממש לא התרשם ובחוכמולוגיות של עניים (בראש) לא פיספס את הטיעון המוחץ נגד אומנות מודרנית: "הרי כל ילד יכול לצייר את זה". אני מוצאת את המשפט השחוק הזה כסימפטום קשה לגברתנות, בורות וגסות, שבעצם ממילא תמיד הולכים ביחד, בכל מקרה זה משפט שפועל עלי כאלרגן. אפילו מלצטט אותו כאן בכתב, אני כבר מרגישה את את הקריזה שוב מסתערת, אז אני מרגיעה...
יצירתו של מונדריאן היא אחת מציפורי נפשי. אם מתבוננים בה מראשיתה, כפי שהיא מוצגת ב מוזיאון סטיידליק באמסטרדם, שקופה גם בעיניים של ילד ו/או מבוגר שאין לו רקע בהיסטוריה של האומנות, האינטיליגנציה המדהימה של ההתפתחות והשינוי ביצירה שלו, מציור פיגורטיבי, בעיקר עצים ונשים לציור מופשט שנון וזוהר, ריבועים בשלושת צבעי היסוד, לבן, אפור ושחור.
פיט מונדריאן - העץ הכחול, 1908
פיט מונדריאן
הציורים שיותר מכל מזוהים עם מונדריאן הם אלו ששילבו הפשטה אלגנטית, רחובות ניו יורק במבט-על, בשילוב מקצבי מוסיקת ה"בוגי ווגי" באמצעות צבעוניות מקפצת. ללא ספק מהלך היסטורי מעורר השראה.
יותר ממאה שנה חלפו. בבית ספר של פרי, כהורה, אתה מוצא את עצמך כל הזמן בהתנדבויות (זה נכון בכל בתי הספר כאן, זה יותר ממקובל, זו למעשה התנדבות במצב חובה). משה מתנדב בשעורי מתמטיקה (כיאה לתפקיד האב) ואני מתנדבת כיאה לתפקיד האם, בהפעלת התוכנית האומנותית (המוכנה והכתובה מראש) שניקראת "פגוש את המאסטרס (האמנים הדגולים)". שלושה מאסטרים מעולם האומנות הפלאסטית מככבים בתוכנית: חואן מירו, פול גוגן, וטולוז לוטרק. (...מונדריאן בחוץ - אפילו שכל ילד יכול ...). מאסטר אחד בכל מפגש. קליט.
שלושה הורים + אחת סבתא מתנדבים להפעיל את התוכנית בכיתה של פרי. על המפגש הראשון, הגבר היחיד בינינו השתלט בזריזות על ההובלה. במקצועו הוא פותר בעיות עצים של העיריה, וזה לא ענין קטן פה, יש הרבה מאוד עצים בתוך שגרת החיים. בכל מקרה מדובר בטיפוס אגוצנטרי בלשון המעטה. לפני שהתחלנו את הפעילות הראשונה (שבמרכזו היה אמור להיות חואן מירו...), כשניסיתי להתיידד ולשאול קצת שאלות, מה ומי וכאלו, קיבלתי הרצאה שלמה על גדולתו ועשייתו של איש העצים מיד ראשונה, כלומר מהאיש עצמו. הוא דיבר ודיבר ודיבר ובסוף שכבר חשבתי שהנה הצלצול מגיע, הילדים נכנסים ואני ניצלת, הוא שלף את הנייד והתחיל בסדרת תמונות של עצי הסביבה. תמונות שלו בזמן משימה, ינשופים, כל מיני מבצעי חיתוך וגזימה וכמובן הסברים מפורטים על כל עלה וענף, ככה בערך 30 תמונות....
מיותר לומר שכל אותו זמן הוא לא שאל דבר אותי דבר וחצי דבר בחזרה, אם הייתי ינשוף אולי היה שואל.
אבל זה היה זניח לעומת ההנחיה שלו את התוכנית (שעה וחצי של פעילות). כל משפט שלו (כולל אלו שהיו צריכים להסביר על היצירות של המאסטר) נפתח בהתלהבות מזויפת וב- "ילדים: אומנות, למה אנחנו עושים אומנות?" בלי לחכות לתשובה: "כדי לעשות כייף, להינות! יא!" ככה איזה עשרים פעם.
הענין הזה עם "הכייף" שצריך להזרים ולשחד את הילדים כל הזמן, הוא כל כך מטומטם ומאוס ובטח לא שייך ללמה יוצרים או צופים באומנות או איך הופכים אומנות לדבר מסקרן ואטרקטיבי. יתכן וזה שייך ללמה מטפסים על עצים.
יש הנחה סמויה וברורה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים ש"כייף" על בטוח מוכר, (לא זה שכיכב בשנות השישים), פיצות, סרט, מלחמת הכוכבים, פלייסטיישן, מדע, מחשב, טלפון נייד, בייגלה, מקדונלד'ס ו-אומנות (!) הכל בחבילה אחת - "חבילת הכייף". דוחה.
מיותר לומר שמר עץ לא השלים את המשפטים על הכייף בתוכן אחר ראוי וכמובן שלא הנחה את העניין לפי התוכנית הכתובה. ליבי התכווץ למראה הילדים הנעים בחוסר סבלנות בכיסאות ולמראה השקופיות הגלמודות של ציוריו החינניים של מירו על המסך. הקריזה הישנה, שתקפה אותי במפגש המיותר עם המאצ'ו הדביל ההוא מפעם, החלה שבה ועלתה בי, אבל כיוון שרמת השיחה שלי באנגלית לא בשיאה מול קהל (בעיקר קהל ילדים שברגע שהם שומעים את המבטא הזר הם מתבוננים בך כמו בחיה) לא נותר לי אלא לחייך חיוך סתום לעצמי - ולחשוב את מחשבותיי: מזל שמונדריאן שלי לא זכה להיות אחד מהמאסטרים בתוכנית האומללה הזו!
הבית ספר של פרי ממוקם במקום מדהים, על צלע גבעה ירוקה, מוקף בהמון עצים, לא העצים של מונדריאן.
הו... העצים של מונדריאן! כמה רוח נושבת מהם...
2 תגובות:
שלום,
אני הגבר המאצ'ו מהמסיבה לפני כמה שנים. במקרה שוטטתי ברשת (חיפשתי אתרים על צייד) והגעתי לבלוג של אמנית זהירה.
אולי היא אמנית זהירה אבל היא צריכה להיזהר יותר כי עובדה שהגעתי לאתר שלה. לא נורא, לא נעלבתי.
אני, בכל מקרה, שיניתי את דעתי על פיט בשלושת אלפים מעלות מאז שהוא התחתן עם אנג'לינה ג'ולי: אולי הוא צייר אולי לא אבל בטוח שהוא גבר גבר!
מאצ'ו
שחבל על
הזמן.
מאצ'ו שחבל על הזמן.... אני לא מאמינה, כל כך טוב לפגוש אותך שוב! (שמחה שלא הייתי זהירה מדי, שמצאת אותי ושלא נעלבת מהרשימה הזו - תמיד ידעת לקחת דברים בקלות - זה פלוס גדול!)
אתה ניראה (וגם נשמע) טפו טפו טפו, פשוט מצוין, בול אותו הדבר, כמו חדש! איך אתה עושה את זה!?
הוסף רשומת תגובה