לזרום עם מועדים לשימחה

אדם צריך לקחת בחשבון את היכולות ואת המגבלות שלו ולזרום איתן - ממש כמו אבותינו במצרים. ידעו לבנות רק בגדול ורק בצורת פרמידות, אז לא התעקשו על להקטין ולרבע, הלכו עם מה שהיה להם להציע. פרקטי? קל לנקות אבק בחללים משולשים? בכלל לא! אז מה? עבדו קשה ולא התלוננו! הם גם לא ידעו להכין לחם, כמה שלא ניסו רק יצא בצק יבש ולחם פלטה שתוקע את כל המערכת, אבל הם זרמו עם זה, לקחו מזה את הטוב.

נכון - היום כבר מיסחרו את זה, עשו מזה "מסורת" - שכחו את ענין הזרימה והכל בריבוע: להבריש בפינות, לחפש גרגירים בנרות, לשמן דלתות ולפשפש בארונות. גם כל הענין הזה עם המצות - מיסחור אחד גדול. אז לא ידעו להכין לחם אי שם במצרים, צריך להנציח את זה לדורי דורות? לא, אבל מישהו התחיל ואנחנו עם זה - כן זורמים. תעשיית המצות זה פשוט דבר לא יאמן, כל כך הרבה מצות וכל החורים האלו, מי יושב ועושה את כל החורים האלו במצות?

אבות אבותינו - זרמו עם זה
לחם פלטה? עצירות? לקחו את זה חיובי - בין כה השרותים לא היו משהו
והאופציה של לעשות בטבע? לא פשוטה... אין הרבה שיחים וקשה למצוא פרטיות
התמונה מ wikimedia

זה יהיה שיבוש באמינות לומר שהבית שלנו הוא מודל לסדר הארגון והניקיון. רחוקים מהמשפחה אנחנו יודעים לזרום עם הפרעת הבאלאגן למחוזות לא נודעים. למרבה האיזון והמזל זכינו בקיטי. היא מאוד מסודרת: מקפידה על חוקים וכללים, נקיון, קיפול כביסה, גיהוץ, תשלום חשבונות וכו'. קיטי, במקור נוצריה ("פרוטסטנטית לותרנית" ליתר דיוק) התגיירה כמובן לאחר שאימצנו אותה והיום אפשר לומר שהיא הטיפוס הכי מסורתי בבית. היא לוקחת את החגים כל כך ברצינות שלפעמים אני חוששת שהסניף הקטן של חב"ד בעיר, יאתר אותה ויגייס אותה לשורותיו ותיק-תק נצטרך לשמור כשרות אם נירצה שהיא תמשיך לגור איתנו.
ממש לפני פסח שעבר... לא, לא על דעת עצמינו, ודאי שלא. פנינו ליעוץ אצל ד"ר שנקמן, שמתמחה בפסיכותרפיה של דת ומסורת. היא יעצה לנו למצוא פעילויות פרודוקטיביות שיוכלו לתעל לפחות חלק מהאנרגיות הניירוטיות של קיטי בעניני מסורת, דברים שיוכלו לגרום נחת למשפחה כולה וגם לגבש אצל קיטי זהות דתית יציבה ונינוחה יותר. "המעבר הדרסטי בין הדתות, גרם לקיטי בעית זהות מורכבת, אני חושבת שכדאי לתת לה לשחרר את המועקות הכרוכות בכך, באופן פרודוקטיבי", הסבירה דר' שנקמן ברכות ונחישות אנגלוסקסית מעוררת אמון. שמענו והפנמנו. מתחת לאדמה מצאנו לקיטי פעילויות להרגעת הזהות היהודית.

לצפיה בוידאו לחצו כאן (או על התמונה)
אפריל 2009
כמה שעות לפני ליל הסדר בשנה שעברה
זרמנו עם זה בהמלצת דר' שנקמן ונתנו לה להבריש

דצמבר 2009

קיטי מקבלת דמי חנוכה
היא בחרה לקנות בכסף פמוטים חדשים לשבת
- זרמנו עם זה

אם לחזור שוב אל אבותינו במצרים - הם ידעו לחיות! הייתה להם את החוכמה של פעם, בלי כל הסחות הדעת הדיגיטליות האלו, הפסיכולוגים והדיבורים. לא אי מיילים ולא פייסבוקים ובטח לא בלוגרים. חגיגת האביב ההיסטורית הייתה פרועה כמו שחגיגת חופש צריכה להיות. חגיגה פיסית ולא בפרשנות של אובססית נקיון סזיפיות מהסוג הבייתי, שבועות לפני החג (מה שקיטי בהחלט מצפה שנעשה ביחד... בכנות? לפעמים אני מצטערת שגיירנו אותה...). כי מה בעצם הייתה כל החציית ים סוף הזאת? מצות ו"עשב" מגולגל ויאללה למסיבת rainbow במים! קצת מפשפשים עם דגים צבעונים, קצת משנרקלים, פאנטסיה כזאת שאפילו הים ניראה נפתח להם כמו וילון היישר לספא מוזהב במלון הרודס (בעצם השם המדויק הוא "ארמונות הרודס"...מלון זה משהו שונה לגמרי). זו באמת דוגמא יפה והלכה למעשה של יציאה מעבדות לחרות. מהשפיצים הלוהטים והמאובקים של הפרמידות בגיזה לכזה שפיץ נובורישי! משינה בחושות רעועות עם לחם ועצירות, לארמונות עם ארוחות בוקר שהיו מחסלות בנוק אאוט חמש מאות אלף לוייתנים מורעבים - עם כל שפע החלבונים, המעושנים, הלחמים התפוחים, הלחמניות המסומסמות, המפורגות והמקונאות והכל - ככל יכולתך! ובנוסף דובדבן אמיתי: שירותים מלכותיים! (ארמון או לא?!) ובטח - נייר טואלט עוד יותר רך מנוצה של שליו! בקיצור קלאסה-קלאסה, שיחוק-שיחוק, אבותיי!

ארמונות הרודס
חלום ההכל כלול בארמון!
הצילום באדיבות Y.Alian

ואני אומרת לכם שזה הכל מקינאה! יושבים להם בחו"ל, רחוק מהבית, עם חתולה מסיונרית שמנקה את הלשון שלה על השערות שלהם, בית מבולגן, בלי תרבות, בלי היסטוריה, בלי איקאה, אז בטח שחולמים על הרודס, על ארמונות, ועל הכל כלול. אפשר להבין, כולנו בני אדם...

• כדי להגיב על רשימה זו לחץ על המילה comments שמלמטה.