טוב שאתם פה ולא שם

כמה אפשר לאכול עוף ודגים? הלכתי לסופר לקנות שרימפס.
בסופר השכונתי שלנו, מרקט אוף צ'וייס, קבוצה חביבה מאוד של קצבים בכל מיני גדלים וצורות. כל אחד מהם - מרגלית, באמת נחמדים.
- "מאיפה השרימפס?" שאלתי בחשדנות. "מהגולף (מפרץ מקסיקו)" - ענה לי הקצב ואישש את חששותיי. הוא קלט את מיד את העננה על פני והוסיף, "אבל הם הגיעו אלינו הרבה מלפני הענין עם הזיהום של הנפט, הם מגיעים קפואים בחבילות ואלו בטח כבר חצי שנה בפריזר".
דיסקסנו קצת את נושא דליפת הנפט במפרץ. היה לו מבטא דרומי ובכל משפט הוא כיבד אותי ב"מם" (Ma'am - גברת). "אף אחד לא יכול לדוג שם עכשיו שרימפסים האזור מזוהם לגמרי, מם".
"רוב השרימפסים מגיעים מהגולף"? שאלתי. "בהחלט מם, רוב אספקת השרימפסים בארצות הברית מגיעה משם ועכשיו מי יודע כמה שנים עד שיהיו שם שוב שרימפסים. באלסקה לקח 25 שנה עד שהדגים הופיעו מחדש".
"אז מה יהיה?" שאלתי, "בינתיים, יש עוד מאגרים קפואים בכל מיני מחסנים אבל כשאלו ייגמרו, אני לא יודע, מם".
יחד ביכינו את האסון וכל הכרוך בהשלכותיו. כשמיצינו הוא מסר לי את השרימפס ונפרדנו... "תודה רבה", על לא דבר ושיהיה לך יום מצוין, מם".
עברתי בבית להשאיר את השרימפסים, אוצר זמני, במקרר והמשכתי לספריה העירונית להחזיר את ערימת הספרים שפג תוקף השאלתם. בדרך חשבתי על דליפת הנפט הזו והרגשתי כמובן סוג של אשמה ואירוניה עצמית (קומבינציה שכיחה) על כך שמה שמחבר אותי לאסון האקולוגי הנורא הזה הוא השרימפסים בסופר. בפעם המי יודע כמה שיננתי כמה הייתי מעדיפה להיות צמחונית. לא ריאלי מם, יומיים בלי בשר או דגים את בחירפון מוחלט.
טוב, בלי קשר אלי, זה ללא ספק גורל יותר נורא בשבילם לטבוע בנפט שמכחיד גם אותם וגם את כל סביבת המחיה שלהם להרבה מאוד זמן, ריככתי את החשבון עם עצמי, שלא לדבר על כל ההשלכות הסביבתיות והאקולוגיות, הידקתי. ניסיתי לדמיין את כמות הנפט ולא הצלחתי.

בכניסה לספריה פסלו הדרמטי של מייסד העיר. בחיי שהוא דומה שתי טיפות מיים לקצב מהסופר.

Eugene F. Skinner (1809 - 1864)

מייסד העיר

אחרי שהחזרתי את הספרים גלשתי לגן הצמוד לאגף הילדים, להתרגעות מהנושא האקולוגי שהמשיך להטריד. הגן עוצב על ידי זוג האומנים לילי אן ומרווין רוזנברג (Lilli Ann and Marvin Rosenberg) פסלים וקרמיקאים מהעיר ג'קסונווויל, כמה שעות דרומה מכאן. פנינה.

הרחבה המרכזית של הגן - פיל משובץ של דר. סוס

פרט מתוך "המרבד" שעל הפיל

מסביב לרחבה כמה אוביקטים מאבן מקושטים בעבודת מוזיאקה נפלאה ובטקסטים ספרותיים: כורסא עם שני שולחנות תה, צפרדע, שני מושבים בצורת טיפה (או עלה) ושלישיית ספסלי דגים.

הכורסא (פרט)

כסא "טיפה" ושלושת ספסלי הדגים

שלישיית ספסלי הדגים -
טוב שאתם פה ולא בגולף של מקסיקו

הגן היה ריק, רוב הילדים בבית ספר או בגן וגם בוקר ועדיין קצת קר. זה היה נעים להיות שם בשקט ולשמוע את הלחישות בין האבנים הצבעוניות וכל הטקסטים המשולבים בינהם. ישבתי והקשבתי. זה היה צלול כמו תמיד: למרות היותו גן ספריה, קטן וצנוע באורינטציה ילדית אי שם בעיר לא מרכזית - יש בו דיוק של יצירה ענקית, גאונית. כמו תמיד כשחווים אומנות במיטבה - יש בזה משהו מנחם, התיזכורת הזו שאנחנו, בני האדם, יכולים גם לעשות משהו טוב.