היום זה ניראה לי קצת מוזר, לפחות מכאן. הייתי אפילו אומרת שלהתחפש לאסייתי פה ניראה הפוך מטעם טוב, זה כמו להתחפש לשכן ממול או לשכנה מצד ימין או לילד של השכן מצד שמאל.
כשהגענו הנה ליוג'ין - למגורי משפחות הסטודנטים של האוניברסיטה, היה פה רוב מוחץ של סטודנטים מקוריאה. חשבנו שאולי התבלבלנו ב"רי-לוקיישן" - איפה כל הקאובואים??!!
הנה תמונה מייצגת של פרי בנערותו (גיל שלוש בערך) מוקף בילדות מהשכונה - כולן מקוריאה.
פרי והבנות במגלשה השכונתיתלא היה מצב לחפש את פרי לסיני או יפני שלא לדבר על קוריאני...
פרי בפירוש היה מסוחרר מהאקזוטיקה החיננית כל כך שקירקרה סביבו והאמהות הקוריאניות מצידן נסערו בבישנות מהרעיון על חתן יהודי לבנותיהן... מן הסתם גאון שיידע לעשות מיליונים (... כמו כולנו, גם הם מלאים בסטריוטיפים ותחפושות).
אם אומנית זעירה מפוקסת, אז אפילו אנחנו, משפחה ישראלית אפורה ומזערית, חווינו לפחות שתי חוויות אסיתיות מכוננות, בשבועיים האחרונים (כניראה לכבוד פורים).
אחת - ביקור בגן היפני בעיר פורטלנד, מרחק שעתיים נסיעה צפונה, והשניה - אצלנו ביוג'ין.
בכללי אני לא נמשכת בלשון המעטה לקולוניאליזם. רכישת תרבויות אקזוטיות או פיסות גאוגרפיות מהן והקמתן מחדש לנוי, שעשועים ו/או רווח בארצך, ממש לא עושה לי את זה. אבל אולי זה לא ממש המצב עם "המיעוט" האסייתי (שלא כמו המיעוט המקסיקני שניראה מוכה, ומצוי בעיקר בתפקידי נקיון או בהכנת פחיטות). עכשיו הסתבכתי, כי טבעי שכאשר "המיעוט" נהיה כל כך גדול הוא בעצמו "כובש" לו פלחי שוק ופיסות גאוגרפיות, בארצות נחשקות.
אומנית זעירה!!! התעוררי! 2010! העולם כל כך קטן היום, אנשים זזים ממקום למקום בקלות, אוטוטו הם נשלחים דרך האי מייל, האותנטיות נשחקת, קולוניאליזם זה רומנטי, ישן נושן, נוסטלגיה. "זיכרנות מאפריקה", "המעבר להודו" הם סרטים נפלאים, אבל מפעם.
עדיין, הייתי ספקנית למדי לגבי הרעיון של גן יפני דווקא בלב הצפון מערבי של ארה"ב!
כיוון שלפרי, ביקור בגן יפני לא נשמע אטרקציה גדולה, הוא החל במרידות עוד לפני הכניסה. אבל אל חשש זה כאמור לא היה ביקור גן יפני ביפן, אלא באמריקה - ארץ הילדים. תמיד יש מחשבה על ילד טורדני שיפריע לך, לצרוך את שרוצים למכור לך, בכל תחום (אוכל, טבע, מוזיאון, משקפיים, רפואת ושיניים כו') כך שתמיד ישנו רצון כן לספק לך פיתרון. כך גם הפעם, איך שנכנסנו פרי קיבל מפה מצוירת עם דברים שצריך למצוא במהלך הטיול בגן, חיות, פסלים וכו'. משהו כמו 'מחפשים את המטמון', רק בלי המטמון.
משה נאלץ להשתעבד למשימה ואני התרחקתי משניהם בזריזות, לתפוס קצת יפן. יש להסיר את הכובע, מדובר בהחלט בפנינה. הגן, ממוקם בלב יער גבוה, על צלע ההר עושה את זה ועוד איך, משכיח זוטות, חוויה מזככת לא משנה מה, מים זורמים בכל מקום ואין בגן הזה מה שהרבה פעמים הופך גנים לישויות ניירוטיות ופאנטיות - כל אבן במקומה ויהי מה!
משה ופרי - מחפשים על פי המפה "צפרדע"
הגן היפני בפורטלנד, אורגוןמשוחרר ומסעיר
יוג'ין, עיר קטנה ללא צ'יינה טאון, שרוצה שיהיה לה אבל אין לה. אז היא מקימה לעצמה, אחת לשנה באחד מסופי השבוע של פברואר, למשך יומיים, במרכז הירידים את ה"פסטיבל האסייתי". מה יש?
הפסטיבל מלא בדוכנים למכירת חפצי נוי, תמונות, תכשיטים, מניפות, שטיחים ובגדים באיכות די נמוכה מהארצות המדוברות (אין סיכוי שהמוצרים המוצעים הם לא "אותנטים" ומגיעים ממקום אחר, מהסיבה הפשוטה והידועה לכולנו: הרי בשום מקום מערבי כבר לא מייצרים אותם...) ליד "הבאזר", עוד חלל גדול עם דוכני אוכל עתירי סודיום ושמן שומשום ויש גם הופעות: אומנויות לחימה וריקודים מסורתיים.
גם השנה ביקרנו שם, כמו בכל שנה, לא כי זה נורא מסעיר לאכול איטריות ביצים חומות או אדומות מרוב רוטב סויה/ רוטב צדפות או/ו רוטב צ'ילי חריף עם פיסות חזה עוף נוקשות, אלא בעיקר מכיוון שזה אירוע שמתרחש תחת קורת גג באמצע החורף - דרך סימפאטית להעביר עוד שעה-שעתיים עם ילד קופצני בסוף השבוע.
אך הידד! הפתעה גדולה: מה שהצלחנו לפספס 5 שנים - לא פיספסנו בשנה השישית. אומנית זעירה נרעשה למראה ולביצוע המדהים של "ריקוד האריה" הסיני (שנוהגים מסתבר, לבצע אותו כחלק מטקס לפני פתיחת עסק, שיהיה במזל). האריות בנויים מתחפושות ענק ססגוניות, שבתוכם מספר אקרובטים שמלהטטים בתוך התחפושת באופנים שלא יאמנו. הם התפתלו בריקוד חייתי על הבמה ואח"כ בין הקהל. הילדים האכילו אותם בשטרות דולרים - זה מה שהאריות האלו אוכלים, שיהיה בלארג' ...הביזנס.
טריפת הדולרים נעשתה במקצועיות, הילדים רדפו אחרי האריות בסערת רגשות ואחריהם האימהות עם המצלמות. אומנית זעירה בחנה את האריות והציצה לסרוגין במקורביה: פרי לא הפסיק לצחוק בקולי קולות מרוב התרגשות, (ממש כמו הצחוקים שהיו לו כשהשתעשע עם כל המחזרות הקוריאניות ואימהותיהן), ומשה ניראה המום ... ניחוש ראליסטי שלי - הוא כמעט והתחרט על שבחר לכתוב דוקטורט על קומדיה ולא על אריות וקפיטליזם במזרח הרחוק.
ושושן? צהלה ושמחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה