23 ביוני 2010

מה יצא לך מכל האמריקה הזו?

לא אחת חברים ומשפחה מישראל שואלים אותי: "אחרי כל השנים האלו, מה יצא לך מכל האמריקה הזו?", הם קצרים בסבלנות ורוצים תשובה של משפט אחד ("במשפט אחד") או יותר עדיף - מילה אחת ("במילה אחת"). אני לא מאשימה אותם, הם למדו את זה מראיונות בטלויזיה וברדיו וחוץ מזה, זה מקל על אפשרות לטייט, לסמס ולפייסס את זה, דקותיים אחר כך לכל דיכפין בעולם שזה מענין לו את קצה הציפורן. אבל בלי קשר לפורמליזם, השאלה הזו היא שאלה רלוונטית, סופר רלוונטית ואחרי כמה פעמים שנותרתי ללא מענה וללא שום טיפת כבוד עצמי מול דורשי שלומי, עיניתי את מוחי ימים כלילות בחיפוש ומצוד אחר תשובה ראויה. ואז שחר אחד זה קרה, ההארה נחתה מולי ואיתה התשובה. או אז הרמתי אי אלו עשרות טלפונים לארץ ודיקלמתי בקול צחור:
"הורים, משפחה וחברים - מה יצא לי מאמריקה הזו? וופל."
פה הצטלבו לראשונה דרכנו, פה התאהבתי בו, פה חלקנו סופי שבוע ופה רכשתי את המכשיר הגאוני עם הריבועים השחורים והבולטים על מנת לפסלו.
טוב, זה אולי תאור קצת אובר-פואטי כי אם להיות כנים, המפגש הראשון שלי עם הוופל היה מעט יותר מחוספס שלא לומר טראומטי. סקוט וקארי (זוג לא מובן מאליו בכלל שהכרנו לפני כמה שנים) היו אחראים על הסצינה. סקוט הוא דוקטורנט במדע המדינה, מומחה בהתכתשויות של המזרח התיכון ויודע לדקלם למרבה הפליאה והצמרמורת בדיוק איפה כל טיל גרעיני של ישראל ממוקם, לאן הוא מכוון וגם מה יהיה הטריגר לשיגורו. בחור נאה, ללא ספק מבריק, אך השיחות איתו משאירות אחריהן משום מה שובל של אימה ועודפים גסים של יאוש וצער קיומי. קארי לעומת זאת היא שיננית במקצועה, חובבת וינטאג' וקמצנית מדופלמת, מרבה להתלונן על סקוט ועל כך שבאורגון מסרבים להכניס פלואוריד למים. לא קל.
אחרי שהזמנו אותם לשקשוקה יפואית ובורקס מלוא הטנא, הצייקנית מצאה את עצמה על אי דחוק ושאלה אותנו האם אנחנו אוהבים וופלס - "אף פעם לא טעמנו", אמרתי בבישנות שלא משתמעת לשתי פנים. "אז בואו אלינו לוופלס ביום ראשון הבא", הגיע המתבקש.
באנו, עם סקרנות בריאה בקיבתנו ורון בלב. הגברים מיד יצאו אל הגינה להתרווח ולדסקס - בוש, מאזן הנפט, ישראל, מכות, מצרים ועיראק, הילדים הלכו לריב ואני הצטרפתי למארחת המאורגנת לצפות בהכנת הוופלס. בטח, עוד לא ידעתי אז מהחיים שלי, עיני נפקחו בתדהמה כשאבקה נשפכה מקופסה לתוך קערה, עורבבה עם חלב ואז נשפכה בדייקנות אל תוך מכשיר הוופלס. מה שמוחץ באבקות ההוקוס פוקוס האלו זה שאחרי שהענין מוכן, חזותית אי אפשר לדעת שהן היו המקור. האוביקט הסופי ניראה טעים ממש כמו יריבו ה"אמיתי" שנעשה בעמל מסוים ממוצרים חיים ורעננים. אבל אני ראיתי וגם הספקתי לשלוח לחישת אזהרה בעברית למשה. כשקארי חילקה את הוופלס לצלחות ושאלה אם לשים לכל אחד מאיתנו וופל ענינו בקנון מושלם ובנימוס אנגלי לא אופייני, שנחלוק אחד לנסיון. חצי חצי.
היה טעים למרות האבקה, ועד שסיימנו כל אחד את החצי שלו, שאר הוופלים שהיו מקודם על השולחן כבר הוטסו מהשולחן למעלה המטבח ולא ראינו אותם שוב. נשארנו, מה שנקרא, עם חצי מזלג בפה. החלפנו מבטים וחייכנו בקריצה האחד אל השני, שקוף - זהו עוד מקרה קשה שמזכיר ש: "קמצנות לא רוכשים - עם קמצנות נולדים".
כך או כך חצי הוופל האבקתי הזה הכניס בי מוטיבצית טורבו לפצות אותנו במרובעת. קנינו מכשיר, סרקתי מתכונים ברשת, עשיתי שינויים, שייפתי וליהקתי והנה המתכון לגירסת הוופל האמיתי שלי:

חומרים לכ-14 וופלים

1 כוס קמח מלא
1/2 1 כוס קמח תופח
1/2 כוס סוכר
1 כפית קנמון
80 ג' חמאה מומסת
3 ביצים
2 כוסות חלב
1 כפית תמצית וניל

בקערה גדולה מערבבים היטב את הקמח המלא, הקמח התופח, הסוכר והקנמון. מוסיפים את החלב, הביצים, הוניל והחמאה המומסת ומערבבים עד שנוצרת בלילה חלקה.

מחממים את מכשיר הוופלס. כשהמכשיר חם (הנורה ניכבת) שופכים עם מצקת בלילה לתוך המכשיר
(לא יותר מדי כי הבלילה הולכת לתפוח!).

כשהוופלס מזהיבים מוציאים אותם בעזרת מרית עץ
(שלא לשרוט חלילה את קודש הקודשים), כעבור בערך 5 דקות.

מגישים עם רסק תפוחים, פירות וסירופ מייפל משובח.

הוופלס נשמרים מצוין בהקפאה ומתחממים מעולה בטוסטר.
(ולא, לא מומלץ לחתוך אותם לחצי - כי אז הם מסוגלים כאמור,
להיות מנוף אימתני לקמצנות יתר).

13 תגובות:

black Yossi אמר/ה...

מוזר, אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו קונים וופלים קפואים אצל יוסף הסוחר, לגלות שאפשר גם אחרת.
ומה עם סירופ המייפל?

אנונימי אמר/ה...

מאוד משעשע.
רציתי לציין שיש גם וופלים עם בייקון וביצה ושמעתי שבדרום ארה"ב גם אוכלים וופלים עם "מקלות תיפוף" (שוקי עוף).
אהבתי במיוחד את הביטוי "קמצנות לא רוכשים" (כי הרי כל הפואנטה של הקמצנות היא שלא רוכשים כלום, הלא כן?) האם זה ביטוי מהמקורות? כמדומני שהילל הזקן אמר זאת.
עלי והצליחי,
חווה אמקול.

Tamar Hammer אמר/ה...

יוסי השחור -
כבודו של יוסף הסוחר במקומו אבל אין על וופל בייתי, מאוד שווה לנסות.
באשר לסירופ מייפל - בהחלט! לטעמי אין צורך להפריז בכמות אך מאוד כדאי להקפיד על האיכות, השוק שוקק במזויפים.

תודה, חווה!
(...קודם "יוסף הסוחר" ועכשיו "הלל הזקן" - לא יכולתי לפלל לכאלו הקשרים מכובדים...)
הצלחת להפתיע ולהצחיק אותי עם החיבור הפרשני בין המילה "קמצנות" למילה "רכישה"!

גם אני שמעתי על הגשת וופלס עם בייקון עופות וביצים, אני לא בטוחה שאני אישית בנויה לזה, בכל מקרה טרם הספיקותי לנסות...

אנונימי אמר/ה...

you forgot the best thing about waffles - a simple $20 waffle maker does the job! great reward for a small investment.

mmmmmm waffles!

-keren

Tamar Hammer אמר/ה...

את מאוד צודקת, קרן! תודה שציינת את זה.
כל פעם אנחנו מכתירים את המכשיר הסולידי הזה כאחת מהשקעות הצנועות אך ללא ספק האמינות והמתגמלות ביותר בבית.

אנונימי אמר/ה...

עשית לי חשק,
ובהעדר waffle maker
איאלץ לאכול פנקייקס,
אותה גברת בשינוי אדרת...

אנונימי אמר/ה...

אהבתי.אהבתי מאוד. ואני מודיעה לך:תפסת אמריקה...אני נאלצת להודות בקנאתי בך בנושא זה.
טליה

Tamar Hammer אמר/ה...

מיכל -
אני חייבת להכין לך וופל זה הרבה יותר מוצלח מפנקייק. מה אם איזה פיקניק על הים?

טליה -
המון תודה! וכמובן שאת גם מוזמנת לוופל.
חוץ מזה - אמריקה? בינינו? זו רק אשליה.

אנונימי אמר/ה...

אח תמר,
אני יודעת, כן,
הוואפל מצטיין בקריספיות הזו...
טוב, קבענו
וואפל על הים.
תודה, בכיף.

אנונימי אמר/ה...

אוי, נראה שאת המתכון המנצח לא ניתן יהיה לגייר לטבעוני.

אבל - פיספסתם את תל אביב. לא ידעתם שגם שם עושים וופל, לא של קמצנים. מכשיר פלא כזה ניתן במתנה לצוות הדוקטורנטים החנונים בפקולטה אחת באוניברסיטה, ומאז הם מכינים לעצמם וופלים לארוחת בוקר, צהרים, או ערב, או לילה.

הם גם אמרו שסתם טוסטר סנדויצ'ים של משולשים כזה לא יתאים.

Tamar Hammer אמר/ה...

הי מחסנאית -
אכן הרבה תחליפים ידרשו להמרת המתכון לטבעוני - דבר אחד אני יכולה אולי לתרום בענין - רוב המתכונים שסקרתי היו עם שמן ולא עם חמאה, לגבי ביצים וחלב....אין לי מושג.
את במאה אחוז צודקת - אין כמו האוכל בתל אביב, כל סוגי האוכל בעיר האורות שלנו - פי מאה משובחים מכאן.
ובקשר למכשיר - צודקים החנונים - זהו באמת מכשיר פלא שמשיג בהפוכה ברמת ביצועיו את טוסטר של המשולשים.

עידית פארן אמר/ה...

טוב אני מרגישה כבר בבית בפוסט הזה
לא בגלל שהרגשתי באמריקה איי פעם בבית
גם הייתי שם רק פעם אחת ורק בניו יורק ואומרים שניו יורק זה לא אמריקה ואני בכלל לא בטוחה שאכלתי וופל אבל
את מגוון השאלות והתשובות היה לי על יפן, שזו אותה הגברת רק עם עיניים מלוכסנות (האמיני או לא) ולהכין סושי...מממ זה יותר קשה, וקינוחים יפניים בכלל לא בא בחשבון להכין בישראל ככה ש....
איזה יופי של תמונות, כן, נראה לי שהילדים שלי חייבים מכשיר כזה
תודה!!!!!!

Tamar Hammer אמר/ה...

תודה, עידית.
סיקרנת אותי חזק מאוד עם התקופה היפנית שלך. יהיה איזה פוסט משלים ומעשיר בנושא?
בהחלט -ניו יורק זה לא "אמריקה", גם יוג'ן, אורגון (כאן) זה גם לא ממש "אמריקה". אמריקה הזו כל כך גדולה...

לא בטוח, אבל ניראה לי שהוופל יותר נפוץ פה, (הוא טיפוס שמתחבר טוב לטבע)...