על משולש היחסים המורכב בין פרי, חברת לגו וביני סיפרתי כבר לפני כמה חודשים בפוסט מתחת לחגורה. כמו בהרבה קונפליקטים, דברים לא משתנים מהותית, הם רק מתקדמים טכנולוגית. לכבוד חנוכה - הובטח וקויים ופרי הוסיף לנכסיו עוד כמה סטים מרשימים וגדולים של לגו. קפצנו דור במורכבות הבניה, נשלפנו מהספר ("המילון הויזואלי" ההוא) אל האמיתי. ולומר את האמת? הרגשתי נחת לא צפויה כשפרי ישב כמה שעות טובות על כל סט ובנה את כל החלליות האלו לגמרי בעצמו. הילד מהנדס! הילד אריכיטקט! הילד גאון! הם צירופים שעושים לך משהו. אבל עידן הבניה המרשים תם, ינואר הקר הגיע ונוצר ואקום שטיבעו הרבה פחות נהיר מסיפרוני ההוראות המובנים שמצורפים לכל סט ולחלקיקים הצבעוניים שלכודים בהגיון בשקיות נפרדות.
שעת אחרי הצהריים. בסוף הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני. שנצלם את ספינת החלל הצהובה (זו של אנאקין עם הכנפיים בצורת האות Y מסידרת מלחמת הכוכבים, כמובן) ואח"כ נתיישב על הפוטושופ ונכניס לתוכה אותו ואת שני החברים שלו - פרנסיסקו וטיי, פנימה. שלושתם ("הטובים") נגד ספינת החלל האיימתנית של דארת' ויידר הרשע.
זה אומנם תהליך יצירתי שאני למעלה מתומכת בו, אבל בפועל מה לעשות, תמיד מגיעים לסקריפט מלווה בצעקות, נביחות ואיומים. אולי זה שייך לתוכן ואולי אבוי - לגג ביתנו. הנה ככה, אפילו אחרי שהפרדנו את האובייקטים מהרקע והכל כבר עומד לא רע בכלל, שוב הרטינות:
- "אוף! את לא מבינה כלום!"
-"אז תסביר יפה ובסבלנות אחרת אני לא עוזרת לך (כלומר עושה את כל העבודה)...", אני מאיימת בפעם המי יודע כמה...
- "תהפכי אותנו להראות כמו אנשים של לגו!"... נהדר! הילד שואף לביטול עצמי לטובת תאגיד שמייצר דמויות פלסטיק חסרות זהות ואני - אמא שלו, שותפה פעילה לפשע.... שוב הגזמה... וחוץ מזה עדיף לחנך לרעיונות משודרגים מאשר לשינאה. לופ השינון וההרגעה בשיאו.
- "איך בדיוק?" נסיון להיות עניינית.
- "תעשי חיפוש בגוגל ל'לגו פאטרן' "...רק בן שבע וכבר סומך על גוגל שתספק לו כל תשובה... כמה פעמים ביום אפשר להגיע למסקנה - צריך לזרוק מהבית גם את הטלוויזיה וגם את המחשב ?!....נובאמת? כולנו מכורים, ומדובר הרי על עקרון החיקוי ותהיה.
- "אהה! אתה רוצה שאכניס לכם כמה בליטות עגולות כמו בחלקים של לגו? זה לא בעיה.... כאלו?", נכנעתי ואולי הבנתי.
- לא אמא, את לא מבינה כלום! ...", עכשיו הוא נוחר בעצבים וג'סטות של יאוש קיומי מקמטות את גופו ופניו.
- "פרי!!! אני תיכף סוגרת את הכל..." זו בפירוש כבר צרחה, סף שפיותי מגלה סימני קריסה... למרות זאת, בו זמנית אני עושה זום על הפנים של כל אחד מהם ומצווה עליו בנוקשות - "לך תביא מהחדר שלך איזה איש לגו וניראה מה אפשר לעשות". עכשיו שנינו בוחנים את הדמויות סתומות המבט.
- "קודם כל תמחקי לנו את האוזניים, לאנשים של לגו אין אוזניים..." הטון שלו מתון והוא בטוח שזה מאוד נחמד מצידו.
- "בסדר, זה קל..." אני תוהה: למה באמת הם לא טורחים לעשות להם אוזניים?
- "וגם את השיער... כמו של האנשים של לגו"... הוא שוב הוגה בקדושה קשה את שמו של התאגיד.
- "אהה... לבטל גוונים ולעשות להם שיער כמו קסדה?...."
- "כן!" הוא דרוך כולו "....עבודה טובה (Great job) אמא!...." באמת תודה רבה...
- "עכשיו את העור שלנו - תהפכי לצהוב..." הוא רוצה להאמין שיש לי את היכולת אבל עדיין לא נשמע משוכנע.
- "לא, לא צהוב בהיר! צהוב כמו של האנשים של הלגו..." נחוש במטרתו אבל נזהר לא לעבור את הגבול.
- "כזה צהוב?"
- "כן בדיוק! מושלם!" הוא מחייך. עצבי רופפים לחלוטין אבל אני לוגמת את המחמאה בצמאון. בנוסף מסתמן שאני מסוגלת להתנפל עליו בנשיקות ולשכוח הכל.
- "זהו? סיימנו?"
- "לא אמא, עכשיו נכתוב את הסיפור".
ההרפתקאה של לוחמי ספינת הקרב של לגו
ספינת הקרב של לוחמי לגו והלוחמים בפנים היו בסדר. אבל פתאום ספינה מוכרת הגיחה מחלל העל. זו הייתה ספינת הקרב של דארת' ויידר מסוג טאי. פתאום הצוות גילה שהיא יורה טיל ישר לאחד מהמנועים שלהם. דבר נוסף שהם גילו שזה היה טיל רובוטי. פתאום הם הגיעו לחלל העל. אז הם היו מוגנים.
סוף
2 תגובות:
חחחח גם אצלנו הלגו זה אחד המישחקים שמככבים, אבל התלונות מככבות יותר מכל משחק.
אני מנסה להזכר אם גם אני הייתי כל כך חסרת סבלנות ומעצבנת בתור ילדה ולא מצליחה להגיע לפתרון החידה. (אמא שלי כמובן טוענת בהחלטיות שהייתי מאוד מעצבנת ושהילד שלי מלאך)
:) הצחקת אותי הרבה עכשיו. לגמרי מזדהה.
הוסף רשומת תגובה