מבית אלפא עד נהלל (משל רוחל’ה)

"קזוארינה" קראו לה נשות הכפר, למרות ששמה היה רוחל'ה ומאז שהגיעה ארצה,

הייתה כרוכה אחר אקליפטוסים, ייבוש ביצות ונרקיסי בר.

לפני שעלה על הרכבת הכבדה, אמר לה - "כשירח מחורמש ירד על ההרים"
והיא הבטיחה לו - ש"בשמלה הרקומה".
ככה חישב את שובו מהסרפדים של החיים, וככה נראתה בדמיונה אהבת אין קץ.
(פנטזיות: זאת נבלה וזאת טריפה ).

ימים ושעות עמדה בתחנה האילמת של כפר-יהושע, עם כמה אגסים ותפוח,

לבשה את המתנפנפת והתפזרה ברוח. בלי פאתוס וללא ערפילים. המתינה.
אמרו שהשתגעה, שהתעקשה שראתה אינדיאנים חוצים בשדות,
שסיפרה שציפור קטנה שרקה לה מתוך לב שהתנוסס מעל צמרות העצים
ושתיארה סימני מילים שהתחלפו במפתיע לשפה לועזית, כאילו היא באמריקה.

אחרי כמה שנים ואי אלו ממטרים, הוא חזר.
ירד בתחנה של עין חרוד וחיבק חזק חזק את קטיושקה.
מבית-אלפא ועד נהלל, ריננו אז הוותיקים על שובו של "מרטין גר הציוני".