היינו נשים צעירות, עזבנו מאחורה עמק, נפגשנו בבירה ולחמנו זו לצד זו בשדה קוצים, בלי לדעת אפילו שזה מה שאנחנו עושות. אז, ברגעים של עננה, איילת הייתה מפלחת את האויר ומזכירה לשתינו בצחוק גדול: "אז מה? לפחות יש לנו שמות של טייסים: "איילת כרמי מקיבוץ בית השיטה!", "תמר המר מנהלל!".
ככה, כמעט 20 שנה אחרי, היא יוצאת בתערוכה חדשה בגלריה 39 עם השם האווירי "אלפיים רגל".
"מדובר בתהליך עבודה שהוא כמו כתיבת יומן. כל יום אני מציירת כמה דימויים או חלקי דימויים על גליונות פלסטיק שקופים... בזמן האחרון יש לי גם ענין רב בסוגים שונים של עצמות" סיפרה בהתרגשות, "וגם מבנה של כנפיים ממשיך לרתק אותי, בעיקר המקום של החיבור עם הנוצות".
"אז הפעם אני רוצה לעבור את החוויה הזו של הרכבת הדימויים לראשונה בגלריה, להרגיש את הקסם ולשמר את הרעננות ואת גורם ההפתעה. כל הדימויים הסופיים יורכבו על הקיר של הגלריה, שכבות שכבות של השקופים המצוירים... לא, אני לא ארכיב אותם בסטודיו לפני", תיכננה וסיפרה לי לפני כמה חודשים.
"הגעתי לגלריה עם הערימה של כל הגיליונות שציירתי במשך חודשים, הפשלתי שרוולים ויצאתי למסע" פרקה באוזניי לפני כמה ימים, אחרי שהשלימה את ההרפתקה אצל "39".
איך היא יודעת בכזו שנינות לקסום בסך הדימויים הסוריאליסטים האלו עד שנוצרת סביבה כל כך אותנטית של אגדה שקופה, שכאילו היתה שם מאז ומתמיד?
כשעיינתי בצילומים ששלחה מ"אלפיים רגל" (וכמה חבל לי שאני לא יכולה לבקר פיסית בתערוכה) זה פתאום היה כל כך ברור: היא לא ידעה איך, היא פשוט קפצה פנימה, נכנסה לתוך אחת מהגיבורות שלה ועשתה את מה שהיא דורשת מהן כל השנים האלו: לפעול על פי אינטואיציה טריה בזמן הכי חם, בדקה הכי לוהטת - לאתגר את הקצה. מטרה חמקמקה אך מאוד ממוקדת שמבקשת ללכוד באוביקטים השונים, לכדי משהו שעובד. זו מיומנות כל כך מעודנת ומדויקת שלמרבה השיחוק יצרה חלופה ויזואלית מדהימה שמצליחה לטלטל היטב גם בראש וגם בבטן.
"אלפיים רגל" עד ה- 17.7 בגלריה 39 , רח' נחמני 39 תל אביב
שני-חמישי 11:00-18:00 שישי 10:00-14:00 שבת 11:00-13:00
לאתר של אילת כרמי
© הזכויות לצילומים שייכות לאילת כרמי.
צבע שמן על גליונות מפל (פלסטיק שקוף)
הדימויים הסופיים מורכבים מחלקי דימויים שצויירו קודם לכן
על גליונות פלסטיק שקופים, מחוברים אחד אל השני ואל הקיר בסיכות קטנטנות
לצוות הנשים של אילת, ראש על הכתפיים וידע טכני שעובר מדור לדור (ומתערוכה לתערוכה). הן מומחיות בבנית מכשירי טיסה, מיני גלגלים ומכניקות קמאיות, אלופות בלבצע משימות קיומיות בסביבה נתונה ולרוב מעדיפות לעשות את עבודתן בגוף חשוף. כשצופים בהן בעת מעשה ניראה (שקוף) שמלאכתן רוחנית וגשמית בו זמנית.
הדימויים הסופיים מורכבים מחלקי דימויים שצויירו קודם לכן
על גליונות פלסטיק שקופים, מחוברים אחד אל השני ואל הקיר בסיכות קטנטנות
"אז הפעם אני רוצה לעבור את החוויה הזו של הרכבת הדימויים לראשונה בגלריה, להרגיש את הקסם ולשמר את הרעננות ואת גורם ההפתעה. כל הדימויים הסופיים יורכבו על הקיר של הגלריה, שכבות שכבות של השקופים המצוירים... לא, אני לא ארכיב אותם בסטודיו לפני", תיכננה וסיפרה לי לפני כמה חודשים.
"הגעתי לגלריה עם הערימה של כל הגיליונות שציירתי במשך חודשים, הפשלתי שרוולים ויצאתי למסע" פרקה באוזניי לפני כמה ימים, אחרי שהשלימה את ההרפתקה אצל "39".
איך היא יודעת בכזו שנינות לקסום בסך הדימויים הסוריאליסטים האלו עד שנוצרת סביבה כל כך אותנטית של אגדה שקופה, שכאילו היתה שם מאז ומתמיד?
כשעיינתי בצילומים ששלחה מ"אלפיים רגל" (וכמה חבל לי שאני לא יכולה לבקר פיסית בתערוכה) זה פתאום היה כל כך ברור: היא לא ידעה איך, היא פשוט קפצה פנימה, נכנסה לתוך אחת מהגיבורות שלה ועשתה את מה שהיא דורשת מהן כל השנים האלו: לפעול על פי אינטואיציה טריה בזמן הכי חם, בדקה הכי לוהטת - לאתגר את הקצה. מטרה חמקמקה אך מאוד ממוקדת שמבקשת ללכוד באוביקטים השונים, לכדי משהו שעובד. זו מיומנות כל כך מעודנת ומדויקת שלמרבה השיחוק יצרה חלופה ויזואלית מדהימה שמצליחה לטלטל היטב גם בראש וגם בבטן.
טכנאיות המעוף של אילת: לא קורבנות של קניבליזם, לא נותנים בהן ביס
ולא מכניסים אותן לפיתה ואם יש צורך הן עוטות כיסוי ראש.
ולא מכניסים אותן לפיתה ואם יש צורך הן עוטות כיסוי ראש.
"אלפיים רגל" עד ה- 17.7 בגלריה 39 , רח' נחמני 39 תל אביב
שני-חמישי 11:00-18:00 שישי 10:00-14:00 שבת 11:00-13:00
© הזכויות לצילומים שייכות לאילת כרמי.
8 תגובות:
נראה מעורר השראה. אנסה להגיע לתערוכה.
מעניין שאיילת כרמי אומרת שיש לה עניין בחיבור בין העצמות לבין הנוצות. באופן מסוים החיבור בין הנשים בציורים לבין המכשירים המכאניים שאיתם הן מתעסקות מקביל לחיבור שבין הנוצות השבריריות והרוחניות לבין העצמות הקשות, היציבות הנעות במסלולים התאפשרים להן על ידי המפרקים.
טוב, אולי אני מנסה פה להיות מבקרת אמנות ליום אחד אבל זה מה שיצא.
סימה בוארון (שם של רוקחת)
סימה -
זה רעיון מאוד מענין לפרש ולהקביל כך את היחסים בין הנשים לבין והמכונות ובין הנוצות לבין העצמות. זה משהו שאני יכולה להרגיש להזדהות איתו מידית.
נסיון חפוז בואריאציה.... אני הנוצה החומה וזוהי עצם מיבש השיער, אני הנוצה האפורה וזהו מיפרק המיקסר, אני הנוצה הלבנה וזוהי עצם המקלדת.
תמר המר, טייסת...
נהדר, ובכלל, כל העניין הזה
של נשים, מעוף, טיסה, מכשירים וכנפיים מכאניות ואמיתיות.
אותי זה מאוד מרגש.
ציורי הכנפיים והנוצות, יפה.
חשבתי על איקרוסה העפה אל השמש...
שיהיה בהצלחה לאיילת הטייסת הנהללת.
תודה, מיכל!
(והי - אני הנהללית, היא מהשיטה!)
לא ידעתי שבמחלקה לאומנות בבצלאל כל כך קשה. חשבתי שזה בית גידול לאומנים צעירים ושבמקומות אחרים לא אוהבים מי שחושף חשיבה או עבודה יצירתית שונה או חורגת. כנראה זה גם מחשל.
העבודות של אילת נראות מסקרנות .
בסיבוב גלריות שאני עושה מידי פעם אעבור גם שם. אקח איתי מישהי שאני בטוחה שתאהב את זה - השילוב של עדינות, רכות, נשיות וחוזק ושאפתנות ידברו אל ליבה במיוחד.
כמה זה אלפים רגל?
הי מחסנאית -
תראי זה מה שהיה שם לפני 20 שנה - לא פחות מקניבליזם. היתרון היחידי של המקום היה שהוא ריכז לתוכו אנשים מאוד מוכשרים והאינרקציה בינהם הייתה מאוד מפרה, אני חושבת שבגלל זה לא פרשתי והיו הרבה שנמלטו אחרי שנה. "ההוראה", לפחות במחלקה לאומנות הייתה ברוטלית - האופן האחרון שבו הייתי מנחה אנשים/אומנים צעירים, איזו מיליטנטיות הייתה שם... אין לי מושג מה קורה שם היום, מקווה מאוד שזה שונה. למען הדורות הבאים.
ו- אלפיים רגל לפי מה שהבנתי זה גובה שטסים בו מטוסים קלים / דאונים.
ראיתי שקצת התרשלתי וכבר יש כל כך הרבה מילים בבלוג שלך, אז החלטתי להשאיר עקבת רגל פה, כי זה כל כך יפה
וכי יש סיכוי שאלך לראות, וגם אז אשוב ואשאיר פה חתימה של טביעת רגל עם שאריות של חול מהים, וכל כך כיף לבקר בבלוג שלך.
והעבודות של איילת מסקרנות ויפות אני הולכת להשאיר עקבה אחת באתר שלה....
תודב עידית.
גם לי נורא כייף שאת באה לביקור.
הוסף רשומת תגובה