שנה טובה ומתוקה

חמוטל תמיד היתה מה שקוראים - בחורה שלא מתחכמת, אבל תחנות רוח תמיד עשו לה את זה. וגם ירושלים. לפני שלוש שנים ממש במקרה, פגשה את צפריר על הרכבל בחיפה, ולפני שנתיים מצאה את עצמה, כמו שחלמה תמיד, מנקה בבד סטן לבן אצל מונטיפיורי מול החומות ובסימטאות של ימין משה. עם צלם מזיע, זר ורדים לבנים ופניני החתונה המשפחתיות שעברו מסבתא רוזה לאמא שלה ואז אליה. לכולם זה היה ברור - מכאן והלאה זה לנצח, דאבל משמעות - יום הנישואין שלהם וראש השנה צמודים זה לזה, כולה הפרש של שבוע. שנתיים אחרי, חייכה לעצמה. בשביל המסורת - ברור שגם השנה יקפידו על ליל חג ומועד עם תפוחים בדבש. צפריר מת על זה.

אצל מונטיפיורי בירושלים - חמוטל ביום נישואיה

כמה הוא שונא את החגים. כל הארוחות האלו והנסיעות הלוך וחזור מההורים שלו להורים שלה (שלא מדברים אלה עם אלה מאז הריב על מופע הכלייזמרים בחתונה שלהם), הברברת על פוליטיקה והנידנודים החוזרים על ילד. היה מת לטוס דקה לפני החגים לאיזה חור בהודו ולחזור רק אחרי, עם ראש נקי. עוד בתיכון היה ידוע כמי שכינו אז "אסטרונאוט"- אחד שחייב להתנתק כדי להשאר שפוי ועוד השנה מכה כפולה: בערב החג הם אצל ההורים שלה שלא מסתפקים בפחות מראש של כבש על השולחן (זה אחד מהימים היחידים שבהם זיהה סוג של נחמה בעובדה שחזיר אינו חיה כשרה) בעוד שאצל ההורים שלו ולמרות שאבא שלו טיפוס בלתי נסבל, אמא שלו עושה טובה ושמה ממש בצד רק ראש של קרפיון פוזל.

תמיד מבקשים ממנה לאפות את החלה העגולה לערב החג, אומרים שיש לה מגע של קסם בכל הנוגע לשמרים ולסוכר ומאז שנישאו אפילו עוד יותר. בכל שבת או חג כשהמשפחה הקולנית שלה בוצעת בחלה שאפתה (היא יודעת להכין כל מיני סוגי חלות) ומתענגת על הטעם, אמא שלה, כבדת משקל, אף פעם לא מחמיצה וכל פעם מחדש מחמיאה ומעצבנת אותה בו זמנית, ב- "מאז שהיית כזו קטנה (מתכופפת לסמן קו דימיוני בגובה הבירכיים) ראו בלחיים שלך את הכשרון שאלוהים נתן לך, לקמח ולאפיה". היא לא סבלה את התאוריה התופחת הזו, אבל כן הרגישה ברת מזל. הכנת החלות זיכתה אותה בעוצמה ובשליטה מחושבת על השעון הביולוגי של המשפחה, אפילו שעוד אין להם ילדים.

עשרה תפוחים וצנצנת של ליטר דבש בטוח יעשו את העבודה. הוא ניסה להיזכר כמה קנה בשנה שעברה ולא הצליח. הדבר היחיד שזכר משנה שעברה, היה שבלילה שאחרי ארוחת החג פשוט הרגיש שהוא עומד להתפקע וזה שחמוטל ליקקה ממנו דבש אורגני לא ממש עזר למערכת הגזים בגופו להוריד פרופיל. בהפוך על הפוך, חמוטל ציחקקה כל הזמן ושחקה עד דק את הצירוף - "מסורת זו מסורת - חייבים!". עכשיו הצטמרר מהמילה "חייבים" וקנה רק חמישה גולדן דלישס ורבע ליטר יד מרדכי (פרחי בר, לא אורגני). אחרי ששילם, היה נדמה לו שכבר כאן מתחילה אצלו הצרבת שמלווה אותו קבוע, כל שנה, בין ראש השנה לשימחת תורה.

שנה טובה ומתוקה. היא לא פאתטית והוא לא אסיר עולם. השנה תסיים את התואר במשאבי אנוש (אולי אפילו תקבל מצטיינת) והוא - את חנוכה - אפילו אוהב ואחרי החגים - הבטיחו לו שיקבל רכב מהעבודה.