מה שאולי יותר מזכיר לי את פורים מהמוטציות של אוזני ההמן, ועדיין בענין מתוקים זו עוגית אובמה, שמככבת בכמה וריאציות בקונדיטוריה הכי נוצצת בעיר, קונדיטורית "החיים המתוקים" (עם שם כזה, לא בבעלות יהודית כמובן...) יום אחד עמדתי שם בתור ואז זה קרה: " האם זה אובמה אובמה או מישהו שחמד לצון, צילם את עצמו בתחפושת אובמה ופתח שכפוליה לעוגיות אובמה?" שאלתי את עצמי איך שנחשפתי לאובייקט הביזארי הזה. אבל זו אמריקה נזכרתי - זה טריביאלי - אוזני המן בגודל של אוזני פיל ונשיאים חייכניים על עוגיות. טריבאלי או לא, הייתי חייבת לקנות עוגייה אחת לפרי. פרי זיהה מייד את האובייקט בהתלהבות וחיבב את הרעיון, אך את העוגייה עצמה הוא דחה בסלידה קשה, בטענה שהיא מתוקה מדי והוא שונא את הציפוי (וזה לא משהו שכיח).
כן כן, אם זה מתחבר לכם כמו תשבץ פשטני – אובמה > עוגייה לא טעימה > אמריקה ועודף סכרין - אז מצטערת זו היחפזות נמהרת למסקנות רופפות.
קודם כל לגבי אובמה - אפילו שבישראל לא תמיד נוטים להבין שהעולם ניצל בכך שאובמה ניבחר, אולי בגלל שזה עניין של גיאוגרפיה. במבט מתוך היבשת אובמה הייתה בחירה חג משמעית בשפיות, בהשכלה בתוכן חילוני מול קפיטליזם דוסי עם זיקה לבורות כערך עליון (שרה פיילין ושות'). קשה לתפוס את זה שלאנשים פה, שכנים שלנו, סטודנטים באוניברסיטה עם ילדים, אין ביטוח בריאות, ואובמה צריך לשכנע אותם שזה מגיע להם בשעה שהחבר'ה של פיילין עושים עבודת שכנוע נגד - שזו פגיעה בחופש הפרט שלהם וצעד קדימה להמית אותם בקומינות של המתות חסד זריזות, שחברות הביטוח יארגנו כדי לחסוך. מדובר במהלכים נבזיים שעושים רפובליקנים שבעים שמעוניינים רק בשמירה על מצב שהיה קיים (מימי בוש העליזים ומלפני), ריפוד של הקופה של עצמם (הם מבוטחים אין מה לדאוג) דרך טיפוח נבערות של מיעוטי היכולת. בקיצור בהחלט מגיעה לאובמה, שנאבק למען זכויות אזרח בסיסיות כל כך, עוגייה, אבל טובה.
דבר שני קונדיטורית "החיים המתוקים" שם נמכרות העוגיות היא קונדיטוריה משובחת, והעוגיה הנוכחית של אובמה לא מייצגת, רק תנו הצצה כאן.
בחזרה לפורים: אני חסידה גדולה של אוזני המן עם תמרים, ובכל שנה מכינה אותם במסירות. כדי להשיג את המילוי של מחית תמרים משובחת, אנחנו הולכים לחנות גדולה שמוכרת מוצרים מה"מידל איסט" (המזרח התיכון - כן זה כולל אותנו....) ומוצרים מקסיקו. חנות שהקימה ומנהלת אישה לבנונית נוצרייה (נשואה למהגר ממקסיקו) שברחה מלבנון עם המשפחה שלה עוד מלפני מלחמת לבנון הראשונה. לפני מלחמת לבנון השנייה היינו באים לשם הרבה ומדברים איתה בסחבקיות של שכנים. קריסטמסט אחד הבאתי לה במתנה סט של כרטיסי ברכה שעיצבתי, שילוב של צילומי מוזאיקות מאזורינו וצילומי פרחים, היא התרגשה מאוד, היה קרוב לבבות.
עם תחילת מלחמת לבנון השנייה ואחריה הרגשתי מבוכה גדולה (שלא לומר במפורש : אשמה...) לפגוש אותה ולשחק אותה בישראליות חיננית, כזו שכיסחה למולדתה כל שארית של צורה – היה ונשאר גדול עלי.
אז אנחנו מתחפשים למקסיקנים אחת לשנה, לפני פורים וחומקים לחנות שלה בשביל ממרח התמרים.
4 תגובות:
נהניתי מאוד מהרשימה המצוינת. מי היה מאמין שהאישה שכל היום מקרצפת פאנלים ומכבסת וילונות גם יודעת לכתוב ככה?
עם זאת יש לי הערה: איך את יכולה להתחפש למקסיקנית כשאת עדיין עושה טעויות כתיב ביידיש?
נעבוד על זה בבית, מתישהו שאת לא עסוקה במריטת אווזים ואפיית טורטיות על הטאבון.
מ.
תודה מ.
אני כל כך אשמח להתפנות ממריטת האווזים לטובת עבודה על טעויות הגהה ביידיש! זה נשמע כל כך מרענן!
תמר יקירתי,
שנים שאנחנו מדברות בטלפון ומשוחחות ולראשונה שאני מתוודעת להבטים אחרים צבעוניים זעירים וימיומיים מתוך חייך, ממש אמנית זעירה במלים, וכל זה בזכות מדיום תקשורת חדש לי וכה מרענן.
שיהיה לכם פורים שמח, ככלות הכל, ואולי החיים יהיו מתוקים יותר, עם ביקורים תכופים יותר ב life is sweet, (אח ממש לא פייר לשלוח את האתר בלי יכולת לטעום מן המתוק המתוק הלזה)
ד"ש לפרי, הכוכב של הבלוג הזה
נ.ב. מי זה מ. האנונימי???
יואית היקרה - המון תודה על התגובה החמה!
פורים שמח גם לכם!
לשאלתך הנוקבת: מ. האנונימי הוא טיפוס חתרני שבקיע מאוד ביידיש ובשפות אחרות. הוא עוכב נאמן אחרי הבלוג מראשיתו.
אני לא יודעת עליו הרבה יותר מזה, פרט לעובדה ששתי אותיות נוספות בשמו הן: ש' ו-ה'.
הוסף רשומת תגובה