פורים, אובמה ו"המידל איסט"

פורים זה עוד שבוע – פה אנחנו לא ממש מרגישים את זה מחוץ לעובדה שבשתי המאפיות היהודיות שיש ביוג'ין (מאפיית הבייגלים,המבל בייגל – "הבייגל הצנוע" המשגשגת וברי'ס, בית קפה ומאפיה שמגדיר את עצמו כסגנון יהודי ניו יורקי , שתיהן פופולאריות מאוד – ועושות חלות, קנישים, רוגעלך ועוד). כבר מעכשיו שבוע לפני, התחילו להופיע על הדלפקים שלהם אוזני המן בגדלים אמריקאים, חסרי שחר, ענקיים. אגב בספירת שלוף, באופן יחסי למספר היהודים פה שהוא לא רב אנחנו בולטים בקנישים ובמרצים באוניברסיטה, שזה בהחלט מרשים ומזין.

מה שאולי יותר מזכיר לי את פורים מהמוטציות של אוזני ההמן, ועדיין בענין מתוקים זו עוגית אובמה, שמככבת בכמה וריאציות בקונדיטוריה הכי נוצצת בעיר, קונדיטורית "החיים המתוקים" (עם שם כזה, לא בבעלות יהודית כמובן...) יום אחד עמדתי שם בתור ואז זה קרה: " האם זה אובמה אובמה או מישהו שחמד לצון, צילם את עצמו בתחפושת אובמה ופתח שכפוליה לעוגיות אובמה?" שאלתי את עצמי איך שנחשפתי לאובייקט הביזארי הזה. אבל זו אמריקה נזכרתי - זה טריביאלי - אוזני המן בגודל של אוזני פיל ונשיאים חייכניים על עוגיות. טריבאלי או לא, הייתי חייבת לקנות עוגייה אחת לפרי. פרי זיהה מייד את האובייקט בהתלהבות וחיבב את הרעיון, אך את העוגייה עצמה הוא דחה בסלידה קשה, בטענה שהיא מתוקה מדי והוא שונא את הציפוי (וזה לא משהו שכיח).

ביס קטן הספיק, מתוק מדי!
...דמיינו עוגיות נתניהו בקונדיטוריה כמו רולדין ( זה ממש סטארט אפ!)

כן כן, אם זה מתחבר לכם כמו תשבץ פשטני – אובמה > עוגייה לא טעימה > אמריקה ועודף סכרין - אז מצטערת זו היחפזות נמהרת למסקנות רופפות.

קודם כל לגבי אובמה - אפילו שבישראל לא תמיד נוטים להבין שהעולם ניצל בכך שאובמה ניבחר, אולי בגלל שזה עניין של גיאוגרפיה. במבט מתוך היבשת אובמה הייתה בחירה חג משמעית בשפיות, בהשכלה בתוכן חילוני מול קפיטליזם דוסי עם זיקה לבורות כערך עליון (שרה פיילין ושות'). קשה לתפוס את זה שלאנשים פה, שכנים שלנו, סטודנטים באוניברסיטה עם ילדים, אין ביטוח בריאות, ואובמה צריך לשכנע אותם שזה מגיע להם בשעה שהחבר'ה של פיילין עושים עבודת שכנוע נגד - שזו פגיעה בחופש הפרט שלהם וצעד קדימה להמית אותם בקומינות של המתות חסד זריזות, שחברות הביטוח יארגנו כדי לחסוך. מדובר במהלכים נבזיים שעושים רפובליקנים שבעים שמעוניינים רק בשמירה על מצב שהיה קיים (מימי בוש העליזים ומלפני), ריפוד של הקופה של עצמם (הם מבוטחים אין מה לדאוג) דרך טיפוח נבערות של מיעוטי היכולת. בקיצור בהחלט מגיעה לאובמה, שנאבק למען זכויות אזרח בסיסיות כל כך, עוגייה, אבל טובה.

דבר שני קונדיטורית "החיים המתוקים" שם נמכרות העוגיות היא קונדיטוריה משובחת, והעוגיה הנוכחית של אובמה לא מייצגת, רק תנו הצצה כאן.

בחזרה לפורים: אני חסידה גדולה של אוזני המן עם תמרים, ובכל שנה מכינה אותם במסירות. כדי להשיג את המילוי של מחית תמרים משובחת, אנחנו הולכים לחנות גדולה שמוכרת מוצרים מה"מידל איסט" (המזרח התיכון - כן זה כולל אותנו....) ומוצרים מקסיקו. חנות שהקימה ומנהלת אישה לבנונית נוצרייה (נשואה למהגר ממקסיקו) שברחה מלבנון עם המשפחה שלה עוד מלפני מלחמת לבנון הראשונה. לפני מלחמת לבנון השנייה היינו באים לשם הרבה ומדברים איתה בסחבקיות של שכנים. קריסטמסט אחד הבאתי לה במתנה סט של כרטיסי ברכה שעיצבתי, שילוב של צילומי מוזאיקות מאזורינו וצילומי פרחים, היא התרגשה מאוד, היה קרוב לבבות.

מוזאיקות ופרחים - סט כרטיסי ברכה

עם תחילת מלחמת לבנון השנייה ואחריה הרגשתי מבוכה גדולה (שלא לומר במפורש : אשמה...) לפגוש אותה ולשחק אותה בישראליות חיננית, כזו שכיסחה למולדתה כל שארית של צורה – היה ונשאר גדול עלי.

אז אנחנו מתחפשים למקסיקנים אחת לשנה, לפני פורים וחומקים לחנות שלה בשביל ממרח התמרים.