קראתי לה כבר לפני עשר דקות שתענה בסקייפ, לחוצה אלף להראות לה את זה…. יאללה כמה זמן לוקח לה להושיב את התחת ליד המחשב…. או, הנה היא! אני שולחת לה את זה בקליק אחד….. תמונה שצילמתי פה בקניון. היא מגיבה מיד…. "מי זה? שגיא נאור מהקיבוץ? הבן של שושי וישי? אח של צילי? אני לא מאמינה!!! מרוח עם השניצלים בחוץ על קירות בקניונים בארה"ב?"
בקניון, שגיא נאור
אכן – זה לא אחר משגיא נאור! גם כן שם נתנו לו! אולי את האמריקאים המתקתקים האלו הוא יכול לשכנע, אבל אותנו בנות הכיתה שלו?! בחיים לא. שגיא נאור! בלוף אחד גדול! התחיל לפני עשר שנים בדיוק בעונה הזו של טרום החגים, כנער קניונים… בדוכן ארעי בקניון אקראי …נדמה לי שבטקסס …. ניטפל לעוברות והשבות בעברית תקנית של "אקסיוז מי מם, דו יו וונט תו טריי אמייזינג מוסטרייז?" ("סליחה גברת, האם את רוצה לנסות קרם פנים מדהים?"). הכל מים המלח. כתוב על האריזות "ים המוות" (
The Dead Sea) …טוב העיקר המינרלים חוץ מזה את מי מעניינת היום אשת לוט או הבולענים? אם הם היו רואים את זה בחי או אפילו בצילום…. הרי זה לא יאמן, השאול פשוט פותח את הפה עם כל המלח הזה מסביב. זוועה.
צילמתי את התמונה הזו בקיץ אבל רק עכשיו יכולתי להראות אותה למיכל. שגיא – הכרנו שתינו מתמיד, היה נאור וגם שקרן פתולוגי.
בסמוך לגיל שלושים, אגב הלחץ של למצוא חתן, הלכתי להדריך אומנות בקייטנה פרטית בצפון תל אביב, שאורגנה ונוהלה על ידי שני ספורטאים. אחד ניראה לי אז זקן ומחוטט והשני צעיר וכזה יפה, כמו שרואים רק בסרטים. בפגישה מקדימה שערכו השניים בקפה ברח’ יהודה מכבי, הבנו ישר שיש עיסקה, מקצועית. היה קשה להוריד את העיניים ממי שהציג את עצמו כיובל זהבי (הצעיר), אבל היה גם ברור כאונקית זהב שלא מדובר במאור אינטלקטואלי. שכל ברגליים, בקיצור.
הם קיבלו אותי כמדריכה לקייטנה היוקרתית שלהם וביקשו ממני להכין להם תוכנית כתובה. הימים, ימי טרום אינטרנט וכבר בשישי אני מתקשרת לומר ליובל היפה, שהכל מוכן ושאני יכולה להקפיץ לו את התוכנית מתי שנוח לו. הוא אומר לי שמצוין ושאם בא לי אני יכולה להביא לו את זה אפילו היום בחמש לשיכון בבלי. כלומר עוד שעה וחצי. בטח שהתגנבו מחשבות שחמדו – אולי בכל זאת יובל זה "הוא", אפילו אם הוא נשמע די עציץ – בכל זאת איזו נעימות יש בו ואיזה רוך. לא היה לי הרבה זמן, אבל לא מעט מוטיבציה. טסתי למקלחת. קודם כל מסכת בוץ לפנים מים המלח. זה מביא את העור למצב מנצח – אח"כ ברור – חפיפה, ובלאגן בארון הבגדים. יצאתי אני בדרך. יובל מחכה לי על המדרכה בחוץ – המראה שלו באמת מפיל, הזיכרון לא הפריז. אנחנו מחליפים ניירת וכמה מילות ידידות ואז הוא מוסיף, יאמר לזכותו, שהוא מחכה שהחברה שלו תרד, כי הם נוסעים להורים לארוחת ערב. באמת לא נורא, הוא רק יפה וידעתי אכזבות מורכבות מזו. ככה, חזרתי לדירה שלי בגבעתיים לרביצת שישי מסורתית. העיקר שיש לי עבודה לא רעה לקיץ, מקום מהוגן ותמורה הולמת. לא עוד קייטנת אגד רעשנית ולוהטת, סיכמתי לעצמי בסיפוק ונכנסתי בחזרה הבייתה. בכל זאת שיקפתי במראה, לאמוד מחדש את מה שיש ברשותי. מבט ראשון – אולי טעות אופטית, מבט שני – לא יכול להיות! ומבט שלישי – גרוטסקה נקודה. לא, זה לא צל. שאריות ממסכת הבוץ שמרחתי בנדיבות נותרו מרוב חיפזון במקומן וכמו זקן סמיך היו דבוקות לי מתחת לסנטר ומטה.
יובל זהבי האתלט ההורס הביא אותי לבזיון מלוח. אז עוד לא הכרתי את ג’ון הספרית.
חלק ג’: קני רוג’רס
אחרי
הנסיונות שלי פה עם ספרים ("מעצבי שיער") החלטתי להכריז על ג’ון כספרית המשפחתית שלנו ואתמול הגיעה העת. שמחתי, כי כשבאתי היה בתור רק איש אחד לפני והוא כבר היה ישוב על הכסא המסתובב. כסוף כבן שישים וחמש שיקללתי, כולו בלורית, שפמפם וזקנקן מטופחים ומעוגלים בשיק ארכאי וזה עוד לפני שהתקצץ. טבעות זהב עיטרו באצבעותיו ושרשרת עבה את צווארו. כמה שלא ניסיתי להתרכז ב’אנשים טובים’ של ניר ברעם, קולו הרדיופוני של האיש והתפארויותיו לא אפשרו לי לעשות זאת. הוא התגנדר בכך שבא ליוג’ין מקליפורניה, סיפר על האופנוע שלו וחיכה לתשואות כשאמר שבסוף השבוע ימלאו לו שיבעים. ג’ון, כמובן הגיבה בתדהמה מזויפת שהוא בכלל לא ניראה והוא, בחוסר רגישות טווסי, שלף מולה את המובן מאליו – החברה שלו צעירה ממנו בהרבה שנים, בת חמישים וחמש, "אז אולי בגלל זה", הסביר. כמה מקורי. אחר כך כששילם על התספורת, לא התקמצן על אקסטרות ורכש גם בקבוק גדול של ג’ל לשיער שהיה בהנחה של 25%.
אחרי שעזב, ג’ון – שהתגרשה מבעלה (ככה סיפרה לי פעם) לפני כמה שנים בול על הוואלנטיין דיי ("יום האהבה") סיננה בכעס נוסטלגי:
- "הגבר שהיה פה עכשיו כל כך מזכיר לי את קני רוג’רס".
- "למה?" ניסיתי לשחזר מי מבין הכוכבים הקשישים הוא קני רוג’רס.
- "התכשיטים שלו וסגנון הדיבור שלו…. תמיד משוויץ בכל דבר". היא חייכה, אבל היה בה משהו מר, יכולתי לדמיין דימעה מלוחה גולשת על לחייה. כשנזכרתי ודמותו של קני צפה ועלתה, פיתלתי: אולי פעם חשבה שהוא
שר את "ליידי" בשביל מישהי כמוה או לפחות בשביל נשים בנות גילה.
*
חתיכים. אפקט הקריסטל או אפקט הבולען? סוגיה מלוחה, שלטעמי לא סוקרה דיה על ידי התקשורת. תמיד יש נושאים חשובים יותר.
בקניון, שגיא נאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה